הצילו

אני מרגישה אבודה. הדיכאון שוב בעוצמות מפחידות, אני מרגישה ששוב אני חייבת לחתוך את עצמי, וביחחוד אחרי שהלכתי היום וקניתי ג'קט וג'ינס, ואני כבר לא קונה כלום כבר הרבה זמן, לא צובעת את השיער, לא עושה שום שינוי כי לפני שלושה חודשים הייתה לי את התקופה הכי נוראית של חיי, ונכנסתי ללופ של אובססיות , של לצבוע את השיער כל הזמן, להסתכל במראה שעות, להיות באובססיה כל הזמן עד שהייתי מחזירה משהו שקניתי כי הוא לא יושב עליי יפה, או שהוא לא "אני" , וחשבתי שאולי אני יכולה לקנות לי משהו, אבל אני לא יכולה לחשוב עכשיו, אני ממש במצב רע!!!!!! אני לא מאמינה שהוצאתי כסף על עצמי ואני נראת זוועת עולם, אני מרגישה הכי לבד, ואני לא יכולה להתקשר לפסיכולוג שלי כי חג, וגם מחר..כל היום..וגם ככה אני מפחדת להראות לו שהמצב שביר שוב, כי רק חזרתי לטיפול אחרי הרבה זמן, בגלל כל מה שקרה וכי לא היה אפשרי יותר לסבול את זה..אותי. אני עצובה, הדמעות לא מפסיקות ובא לי למות..אני ממש חייבת לחתוך את עצמי, זה הדבר היחיד שיעזור....ולצערי אני כבר רואה את החלק האובססיבי שלי גורר אותי לקחת את הסכין גילוח ישר אחרי שאני אשלח את ההודעה..אני לא רוצה להפסיק לכתוב..........

אל תעשי את זה.תחזיקי את עצמך...בבקשה.זה לא נותן כלום.כלום.

ליאור, תודה, אבל לא הצלחתי לעצור את עצמי..זה בסדר גם ככה אני מצולקת לכל החיים, זה רק אומר עוד קיץ בלי ברכה, זה כבר אפילו לא כואב, חבל רק שההשפעה המרדימה של זה על הרגשות לא נמשכת יותר מלילה...

אוי אופיר, כבר בוקר, אני מקווה שנחת מבלי לשנוא ולחתוך. אנחנו כאן, כל היום הזה ובכלל. מוכנים להשתתף. יום חג אביבי נעים לך, אורנה

לא ממש יום חג, חתכתי את עצמי, ורק עכשיו הצלחתי לקום מהמיטה, כואב לי ורע לי..יש לןי סמינר להגיש ואני לא מצליחה להתחיל אותו בכלל, שונאת שונאת חגים וחופש, סתם רע ונורא. היית כועסת אם אחד המטופלים שלך היה מתקשר אלייך בערב..זה כבר לא חג, נכון? אני בכלל לא יודעת אם הוא עובד מחר ומחרתיים ואם אפשר להתקשר. אני מרגישה על הפנים, אני לא אחזיק מעמד עד הפגישה, זה מפחיד אותי, ואין לי כוח לעוד גל של דיכאון,ף הקודם גמר אותי. אני בצרה, כל האובססיות והשנאה העצמית חזרה, מה עושים אם זה? איך משקיטים את העצבנות הפנימית הזו? כדאי לקחת קלונקס? זה רק מנתק אותי עוד יותר..אבל אולי זה ירגיע את הכעס הלא מובן הזה..אני מבולבלת וקצת בפאניקה..למה זה היה חייב לחזור עכשיו? כולם עסוקים בענייניהם ואין להם כוח אליי. אוי.