ACTING OUT

היי ליאת, באחת התשובות שלך דיברת על המושג -acting out של רגשות עוצמתיים בטיפול. את יכולה לפרט עוד קצת. מה משמעותו? מתי זה קורה? למה? ואיך המטפל מתייחס אליו? תודה וחג שמח

אחרי ארץ נהדרת ומועדון לילה. אני בטוחה שזה לא דחוף. :-)

ערב טוב, הביטוי acting out נקשר לטיפול בגישה הפסיכואנליטית, ומתייחס להתנהגויות של המטופל, הבאות במקום ביטוי מילולי וישיר של רגשות עזים. כך,למשל, כעס והתנגדות כלפי המטפל או כלפי תכנים בטיפול לא יקבלו ביטוי ישיר ומילולי, ובמקומם יופיעו התנהגויות של איחור, יציאה מהחדר לפני תום השעה, שתיקה רועמת, ואפילו עזיבה הפגנתית של הטיפול. המטופל לא לגמרי מודע לתהליך, והוא פועל כך בשל החרדה מפני ביטוי גלוי וישיר של רגשות, מודעים או לא מודעים. מטפלים ערים להתנהגויות אלה, ולעיתים גם מפרשים אותן למטופל. כאשר פירוש כזה נעשה בעיתוי הנכון, יכולה להיות בו תועלת רבה עבור המטופל, כצעד משמעותי בהבנת עצמו ובשינוי דפוסי התנהגות לא מסתגלים. האם עכשיו זה מעט יותר ברור? ליאת

אאא, מקווה שזה בסדר שאצטרף ואצרף שאלה.. דיברנו כאן בפורום כמה פעמים על יחסי מטפל-מטופל. על הקושי להיות מטופל, אסוף בזרועות/מילים חמות של אחר. על הקושי לשאת דאגה קשובה שמכוונת רק אלינו. על הקושי להתמסר לתהליך הטיפולי ולמטפל. מה מלווה את המטפל בתוך מערכת היחסים הזו? איך זה מרגיש להיות בעמדה כזו, של 'מטפל'? באיזה state of mind צריך להיות כדי לטפל במישהו אחר?- נשמע שכדי להצליח לפרש נכון סיטואציות כאלה של acting out צריך תמיד להיות קצת חיצוניים לסיטואציה הספציפית הזו. קצת חיצוניים גם לעצמנו, כאנשים. איך מצליחים להחליף נעליים מספיק מהר בתוך השיחה כדי לנוע ח?ל?ק בתוכה? אני מנחשת שדבריי אולי יקוממו אותך,ליאת, ומצרה על זה, ובכל זאת אלה מחשבות שלפעמים מציקות/מסיטות אותי מהעיקר, אז אשאל.. משהו בדברים שכתבת ל-אאא יצרו בי תחושה לא נוחה. כאילו המטפל יודע משהו על המטופל שהמטופל בעצמו עוד לא יודע. יש כאן פיתוי לפטרונות קלה... לפעמים אפשר לחטוא ב'abuse' קל של הידיעה הזו, כדי לפרש כל כעס המופנה כלפי המטפל, כאיזשהו acting out של משהו אחר. קצת העמסתי על העגלה הזו... סליחה ואם אכן קוממתי, אז סליחה נוספת, לילה טוב, לילך- (גברת-סליחה להערב).

היי ליאת, תודה זה אכן יותר ברור, אבל יש לי עוד כמה שאלות אם אפשר. אני מתאפקת יותר מדי בטיפול, ואני מודעת לזה. אני אפילו "מכינה" את עצמי לפני הפגישה איך להיות מאופקת, איך לשלוט בעצמי, (לא לבכות, לא להתמסר, לא לשתף בכל....). אבל קורה לפעמים, אחרי כמה פגישות ממש מאופקות, שאני קמה באמצע הפגישה ופשוט הולכת.. או מודיעה לה מתחילת הפגישה שאין לי כוח לשום שיחה ושותקת... מה זה אומר? אני שואלת את עצמי לפעמים, האם אני בודקת/בוחנת אותה ואת האכפתיות שלה כל הזמן? האם אני לא נותנת בה אימון? האם זה מין דרך להגיד לה שקשה לי? או שזו דרך לשבירת האיפוק הזה והמלחמה הפנימית עם הצורך שלי בקרבה ובהתמסרות? והיא אף פעם לא הסבירה לי את זה במונח של ACTING OUT אלא אמרה "בואי ננסה להבין למה יש לך את הצורך לעזוב את החדר, או להתנתק ממני לגמרי"? *לילך, כיף לקרוא איך את מנסחת את מחשבותיך!!