לליאת

ליאת שלום, כבר עבר שבוע...,זה נראה כ"כ מהר,אך גם עברתי כ"כ הרבה דברים השבוע...,כולל הצעד המשמעותי שיישמתי-אחרי חודשים של פחד ממנו-וזה פגישה אצל הפסיכיאטר שלי והתחלת הטיפול התרופתי. אני מפחדת 'לפתוח פה לשטן',אך בינתיים ('טפו...טפו...טפו...') חוץ מקצת גירודים שהיו לי ביומיים הראשונים ותשישות ושנראה לי שהיו(הגירודים) עקב הלחץ והחרדה שמשהו רע יקרה לי וש'המקרה' שקרה לי בעבר יחזור על עצמו,חוץ מזה הכל בסדר,ואני מקווה שימשך ככה,אך בינתיים אני עדיין לוקחת מינון נמוך מאוד של רבע כדור,ומחר אתחיל עם חצי לעוד ארבעה ימים ואז אעבור לכדור שלם,והפעם אני כ"כ נחושה שזה יצליח ש,שחוץ מהקטע הבריאותי עצמו,לא אדווח לפסיכיאטר שלי ולא אבהל מכל שינוי שיופיע {כפי שהופיעו לי בעבר-כמו: איבוד זמני של האוריינטציה-מעיין בילבול זמני,שכיחת דברים ואף הופעת מחשבות אובדניות,שבעקבותיהן הפסיכיאטר הפסיק לי את התרופה הראשונה שקיבלתי(רק שכשאח"כ סיפרתי לו שהן הופיעו לי קצת גם לפני-כן,הוא טען שזה לא בטוח שזה מהתרופה ושאולי סתם הפסקנו אותה-אך זה היה עם התרופה הראשונה,עם התרופה השניה קרתה הבעיה הרפואית ואז זה כבר היה הכרחי להפסיק את הטיפול התרופתי},אז כעת אני מתפללת כבר שיעבור הזמן ושאראה אם התרופה באמת משפיעה,כי אין לי כוחות יותר לסבל הרבה שגורם לי הOCD ,כמו היום,למשל,שמשימה פשוטה של ניקוי חדרי התארכה ליום שלם ונזקקתי לעזרתה של אימי כדי לסיים,כי לקח לי שעות לסדר ולנקות שתי ארוניות קטנות,וגם לא סידרתי בצורה מושלמת כפי שהייתי רוצה,וזה גם עייף אותי מאוד,ונמאס לי מזה. אז בינתיים, שבת-שלום, משתנה

ערב טוב משתנה, כל הכבוד! כל הכבוד! כל הכבוד! אני יודעת איזה אומץ נדרש ממך כדי לוותר על השליטה, ולהתמסר מתוך אמון לטיפול התרופתי. לאנשים מן הצד, שאינם מכירים את עוצמת החרדה על בשרם, לקיחה של כדור נראית עניין של מה בכך. אני יודעת היטב כמה מאמץ ונחישות עומדים מאחורי ההחלטה הזו, ולא נותר לי אלא למחוא לך כף במרץ, ולחכות איתך בסבלנות עד להשפעה המבורכת. כל כך מגיע לך לנוח קצת. בראוו. ליאת

באמת הפעם התמסרתי לטיפול התרופתי,תהליך שלקח לי זמן רב ולבטים רבים,ואני אעשה הכל שיצליח {כמובן שלא במחיר הבריאות שלי},כי אני מאוד רוצה קצת מנוחה ושלווה נפשית,דבר שלא מתאפשר כעת וכבר זמן רב,עקב החרדות הבלתי-פוסקות ועקב כך האובססיות והקומפולסיות,שמממלאות כמעט כל דקה ודקה ביומי.