תודה, מספיק.

לקח זמן אבל בסוף זה בא... אני מתחילה להבין לאן הדברים לוקחים בטיפול. לאן אני לוקחת. ו..תודה ולא תודה. הבנתי- מספיק. ביקשתי בתמימות שתהיה בי התנגדות.. אז הנה... לא בטוחה שאני רוצה בזה. בחשיפה הזו. בגירוד החלש והעקבי הזה שוב ושוב באותה נקודה, עד שהעור כבר צועק מספיק. לא רוצה תלות. לא רוצה חולשה. לא רוצה להישאר ערומה לכל כך הרבה זמן לבד. קר ודוקר ולא נעים ומספיק. תודה. אם אעזוב ידיים אהיה בסוף כל כך עלובה שלא אוכל להציל את עצמי לבד. תמיד אזדקק לה או לכל אחר שיקרה על דרכי. נזקקת.. איזו מילה מגעילה. איך היא קשורה אליי בכלל?! במקומות שתמיד הצבתי גבולות בעצמי (+מרחק ביטחון משלי), יאלצו זרים להציב אותם לי. כואב. עלוב. חלש. ובשביל מה? (טוב, אני זוכרת עדיין בשביל מה...) כמה נמוך עוד ארד לפני שאצליח לנער את עצמי לאיזה שפל אצליח להביא את עצמי בפניה וכמה זמן תסכים להיות שם, לפני שתגיד תודה שלום וכל טוב. לפני שאשעמם. אני די משעממת בסך הכל, עם הטרדות הקטנות שלי. אז תודה רבה, זה מספיק. הרגליים האחוריות מתחילות לדגדג שאתן להן לעשות את שלהן, השיניים כבר רוצות שאחשוף אותן ואגן על עצמי קצת מרגישה כאילו חנית נועצת אותי לכסא אצלה בחדר, כאילו הידיים שלה נמצאות בתוכי, לופתות חזק את הלב. האם אחוויר ואקרוס, מתפללת שיעבור בשלום, או שאתן לעיניים לרשוף גיצים? יאללה- שיהיה מעבדות לחירות, באיזו צורה שרק תבוא- לילך.

תיאור התנגדות כל כך ציורי.כמעט אמרתי מושלם. תדפיסי ותראי. את יודעת שאני מעריצה את הכתיבה שלך. ואת גם יודעת שאני אומרת: תרפי, תרפי, תרפי. אני מנסה ממרום שנותי לעשות תיקון דרכך... ו... אין - בהדגשה:אין - טרדות קטנות. עולמך הוא עולם ומלואו על שמחותיו וטרדותיו. את רוצה לחוות אותו שלם יותר ונכון יותר וזה מה שאת עושה. זכותך. אל תשפטי את עצמך כל כך לחומרה. מכשפה

תודה, מכשפה יקרה, אולי הכי נכון זה להרפות, אבל לא בא לי. בא ולא בא.. איכשהו הכי טוב לי כרגע זה דווקא לא להרפות. להחזיק את עצמי חזק ולהיות קצת גיבורה לבד. אני תמיד כל כך מנסה להביא לה אותי מובנת ונעימה, שיהיה לה נעים לעבוד איתי, ודי. מספיק לי. בא לי לעשות מה שבא לי. בא לי אפילו לעשות קצת דווקא. לשתוק או לנשוף גיצים ולא להתפתל, להרגיש ממוסמרת ולחשוב איך לחלץ ממני מילים כדי להיות מובנת גם לה. אני לא יכולה יותר גם לדאוג לי וגם לדאוג לה. שתדאג היא לעצמה. לא יכולה להימנע מהחשש שאני 'מבזבזת זמן יקר', אבל אולי בשביל להצליח להרפות צריך גם קצת לא להרפות לפעמים. אז עכשיו אני גיבורה. סוג של.. :-) לילך.