הפרעת אישיות - כיצד לגרום ללוקה להכיר בה?

כיצד גורמים לאדם שנראה שיש לו הפרעות אישיות, להכיר בכך ולהסכים ללכת לאיבחון ולטיפול? מדובר בבת משפחה, אשר יש לה בעיה רצינית של תפיסת המציאות (סבורה שמקליטים אותה, מאמינה שיש חשבונות בנק סודיים חבויים בחו"ל...), והיא משוכנעת בה לגמרי. כלומר - בטוחה שהיא צודקת וכולם טועים, שכולם נגדה באיזשהי קונספירציה, לא מוכנה להתמודד עם עובדות (למשל - לא מוכנה אפילו לעיין במסמכים, שמוכיחים כי עמדתה שגויה), וכל מי שמנסה להסביר לה בהגיון את העובדות כהווייתן, ישר נתפס בעיניה כאילו "עבר למחנה של הרעים". זאת בעיה מכיוון שיש נושאים כספיים ואחרים במשפחה שיש להסדיר אותם - ואין אפשרות לנהל איתה דו-שיח רציונלי: כל נסיון להציב בפניה את העובדות נגמר בצעקות ובהאשמות פרנואידיות מצידה, שאין דרך להתמדד איתן באופן רציונלי כי הן כ"כ רחוקות מהמציאות. (ומדובר באישה אינטליגנטית ומשכילה). כמובן שהיא לא מוכנה לשמוע על האפשרות שיש לה בעיה - זו הרי חלק מה"קונספירציה" שכולם רוקמים נגדה... במצב כזה, שהיא בשכנוע עצמי כה עמוק שהיא הצד השפוי והצודק - כיצד ניתן לגרום לה להכיר בכך שאולי יש לה בעיה? שלא לדבר על לשכנע אותה לפגוש איש מקצוע?... תודה

שלום שלומית, המצב שאת מתארת, בעיקר אם הוא חדש יחסית, נראה כהחרפה הכרוכה גם בהפרעת חשיבה. במקרים של הפרעת אישיות לבדה, הדפוסים הבעייתיים הופכים 'טבע שני', ואינם מופיעים ככה פתאום באמצע החיים. כאשר קיים מערך בנוי היטב של מחשבות-שווא, יש צורך באבחון והערכה פסיכיאטרית. אם מדובר בתופעה 'מבודדת' שאינה משפיעה על תפקודה הכללי, אפשר - אולי - להניח לה, אך אם מדובר בהפרעה ממשית בשיפוט, העלולה לסכן אותה או את המשפחה במחירים כלכליים משמעותיים, יתכן שיהיה צורך בנקיטת צעדים אקטיביים יותר, כמו פנייה והתייעצות עם פסיכיאטר, גם שלא בנוכחותה, ופעולה בהתאם להמלצותיו. כדאי לציין בהקשר זה, כי לעיתים קרובות אדם הסובל ממערכת דלוזיונית כה מגובשת, מתקשה לגלות תובנה למצבו, בדיוק כפי שציינת, ואין טעם לגייס נימוקים מציאותיים כדי לשכנעה בטעות. בברכה ליאת