מתנה לפסח?

שלום, אני נמצאת בטיפול בערך 10 חודשים. אני והמטפלת עברנו הרבה ביחד ועדיין עוברות, היחס שלי אליה, לטיפול בכלל ודברים שקורים בחיי. זה התחיל בזה שחשבתי שאין ביננו כימיה והיום אני מרגישה שהיא ממש חשובה לי והאמון ביננו הולך ונבנה. לקראת פסח חשבתי אולי להביא לה משהו קטן אך אני קצת חוששת אולי זה יביך אותה, אולי זה לא במקום. גם השאלה של מה להביא היא קצת בעייתית. מה אתם אומרים?

אני בעד. זה אנושי, זה מקובל (לגבי העוזרת בית שלך לא היית מתלבטת כל כך), זה נעים למקבל, זה נעים לנותן. זה שי לפסח. רק שי לחג. לתת משהו על גבול הסמלי, לתת משהו לא מידי אישי. משהו ממעשה ידיך אם את מוכשרת: החל מעוגיות מעשה בית (או מרקחת או ואט-אבר) ועד ליצירה כזו או אחרת.

:-) זהו, חשבתי לתת משהו ממעשה ידי, אני מציירת (חובבנית). אבל עולים בי כמה חששות: היא לא תאהב ותפחד לפגוע בי אז היא תאמר שהיא כן אוהבת. אני לא מכירה את עולמה הפנימי בכלל, אז אין לי מושג מה הטעם שלה ולכן אין לי מושג איזו תמונה לבחור. אם היה לי מושג מה היא אוהבת הייתי הכי שמחה לתת לה תמונה שציירתי, אבל אולי באמת עדיף להכין עוגיות או משהו. לרופא השיניים שלי אף פעם לא חשבתי לתת מתנה, אם כבר חשבתי שהוא צריך לתת לי ;-)

רק לא עציץ...או שום דבר שדורש טיפול...(:

למה, היא אמורה לדעת לטפל לא? :-)

שלום כולם, ב'עץ' שלכם יש נימה קלילה של שעשוע, וזה נחמד, אבל אולי מבטא גם משהו מהמתיחות שכרוכה במגע כאילו 'חוץ-טיפולי' עם המטפל/ת. לכשעצמי, אני יכולה לומר שהבעת המחווה באופן מילולי היא לא פחות משמעותית ממתנה (באמת!). אם מתעקשים על מתנה, הרעיון להביא משהו קטן המבטא את היצירתיות של המטופל מאוד נחמד בעיניי. זה קצת כמו שאימא תמיד מעדיפה ציור של הילד שלה על-פני מתנה קנוייה... שיהיה חג שמח, אורנה

אורנה, התגובות שהיו לפני שהגבת גרמו לי להרגיש שהרצון שלי הוא לגיטימי. הפסקתי להתלבט אם כן לתת או לא והתחלתי לחשוב על איזה ציור אתן לה ומה הוא יביע. ואז את הגבת... את צודקת, זה באמת נוגע עמוק ב"מגע חוץ טיפולי" או במה בדיוק אני בשביל המטפלת שלי. מה לעשות, הנושא הזה מעסיק אותי (בנאלי, אבל זה מה יש) והתגובה שלך כאילו הנחיתה אותי חזרה לקרקע ואמרה: הלו, את בסה"כ מטופלת, זה לא ממש במקום. את כתבת: "אם מתעקשים על מתנה..." למה שאתעקש על זה?? הדבר האחרון שאני רוצה הוא להביא לה משהו שאני יצרתי ושהיא לא תתרגש מזה וזה לא יגיד לה כלום כי אני בסה"כ מטופלת. וגם, אני לא מבינה את המשל של אמא שמעדיפה ציור של הילד שלה. זה שאני מטופלת לא הופך אותי לילדה. המטפלת שלי מכירה אותי בתור בנאדם בוגר, היא גם בנאדם בוגר והיחסים ביננו אינם כמו אם ובת. בלי קשר, גם מחברים שלי אני מעדיפה לקבל משהו שהוא עבודת יד. הגבתי לתגובה של אורנה, אבל ליאת ממש חשוב לי לשמוע מה דעתך על כל העניין. תודה