הכל כואב כבר
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
גם צעקה כואבת ומדממת וכמו הצעקה כך גם ליבי כואב ומדמם. אולי זה הלחץ של לפני טיפול(מחר..) מרגישה שכלום לא משתנה. גם לא אני. אין לי אויר
חן - עד שדרור יענה,קבלי עידוד וירטאלי ממני,עד כמה שזה יעזור.
אני בחרדות נוראיות ממשהו(אישי) יודעת שזה לא מובן..לא אוכל לשתף מעבר לזה... גם בטיפול הפרטני לא קל לי לשתף בזה.... לא מרגישה שהיא תבין אותי , וגם אם היא תבין , לא יהיו לה את הכלים לעזור לי במצב הזה... המון אנשים תומכים מסביב , ואני צוללת לתוך השקט בלי יכולת לפתוח את הפה,להסביר (לפחות למטפלת) מה קשה... מיטלטלת לבד בסירה הזאת. לא יודעת כבר מה לעשות. "לדמעות שלך יש פה והן רוצות לצעוק לדמעות שלך יש פה הן לא רוצות לשתוק ספרי הכל אל תשמרי בלב הדמעות העצורות מרות מכל כאב" בא לי רק למות רק למות רק
חן שלום, נשמע לי שפגישת הטיפול מלחיצה אותך מאוד, מעלה בך כאב. אולי בגלל החשש שמשהו שם ייצא, משהו שאת מאוד חוששת שייצא, חוששת שגם המטפלת לא תוכל לעמוד בו ואז תישארי לגמרי לבד. אני מאוד יכול להבין את הפחד הזה, ואני מניח שהוא מדובר בטיפול, אבל אם להוסיף לזה את הדעה שלי אני חושב שכרגע את נמצאת גם בחרדה וגם בתחושה שאף אחד לא יכול להבין אותך בעולם. לא יוכל להתמודד עם מה שיש לך בפנים. כך את בעצם מחזקת את התחושה של לבד ולא מובנת. אני יודע שיותר קל מלעשות, ובכל זאת אם תוכלי להצליח לשתף בטיפול אני מאמין שלא תתאכזבי, לילה טוב, דרור
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
