נוגע בי

ליאת יקרה, קראתי ששלומך טוב... יופי! תגידי, את מכירה את הפרסומת של פלאפון? כל פעם שאני רואה אותה, אני מתחילה לבכות בלי שום יכולת שליטה. המוסיקה, הילדים, המשפחתיות, החגיגיות, הלבן... אני לא עומדת בזה. אולי יש לך איזו תובנה מעניינת בשבילי...? אני עסוקה לאחרונה בסוג של נפרדות (ואולי אפילו באבל...) מהמשפחה. ואולי אני פחות נותנת לעצמי להרגיש בנושאים אחרים, אז זה מתפרץ מול פרסומת... שיהיה שבוע טוב. נורית

היי נורית, פרסומאים יודעים לפרוט לנו על הנימים העדינים, ואנחנו נופלים בפחים וקונים מהם מוצרים שאין לנו צורך בהם, רק בגלל הריגוש הנקשר בהם. האמת שראיתי משהו מזה ברפרוף, אבל לא הצלחתי לקלוט איזו פואנטה. אני מניחה שלא הפואנטה ריגשה אותך, אלא האווירה הכללית. חגים בכלל, ראש השנה ופסח בפרט, מעוררים הרבה תחושות של אמביוולנציה ובלבול. הצוותא המשפחתית יכולה להיות מאיימת, דביקה וטעונה, אך בד בבד להדהד לנו הד רחוק ממתיקותה של הילדות, מימים בהם היינו חסרי דאגה, מוכלים, מוזנים, עטופים בהרבה אהבה וחום. כשאנחנו בעיצומו של תהליך נפרדות, פועלים עלינו בו זמנית כל הכוחות הללו, המרחיקים והנצמדים כאחד, ומותירים אותנו מיטלטלים הנה והנה. אנו מתגעגעים למשהו שאיננו עוד, ואולי אפילו למשהו שקיים עדיין בחיינו, אבל לא לאורך זמן. מקווה שבפסח הקרוב, תוכלי להנות מהלובן החגיגי, לברך על הטוב, ולהשתמש בו כצידה לדרך לקראת ימים אפורים יותר, של חול. אני אוהבת לסיים משמרת במחיצתך. לילה טוב ושבוע טוב ליאת