"שלא יגמר לי הלילה..."

אורנה... כתבתי-מחקתי-כתבתי-מחקתי אוף... למה קשה יותר בלילה מביום? כאילו ,אם רק אחזיק את הלילה בלי לעשות שטויות (שטויות קטנות, אל דאגה) אז כבר יהיה בסדר רק לשרוד את הלילה למה זה כך? ובכלל... איך אצליח להמתין שבוע שלם בכבוד..? :-( בא לי להידבק לאנשים. להיצמד. לחבק את הרגליים ולא לעזוב.. זה כמעט חזק ממני..לפחות בראש... זה כל כך לא אני, אורנה, שזה כואב. כל כך לא אני. למה זה קורה פתאום? שבוע שלם לחכות לפגישה נוספת... ןנאנחת בקולן שרק יעבור הלילה (ל.).

לילך יקירתי, זה קורה לפעמים בטיפול, שכל ההזדקקות שבנו והכמיהה שלנו והאובדנים והייאושים צפים להם ומצטברים ומתדפקים על הדלת. נסי לשרוד זאת לזמן מה, בדרך להעמקת הקשר... שהלילה הזה יהיה לילה טוב, אורנה