למה דווקא
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
למה דווקא אני מתעללים בי. למה דווקא אני מאבדת את ההורים. למה דווקא אני מאבדת את החבר ונשארת לבד. למה דווקא אני לא מצליחה לפתוח בקרירה מוצלחת. למה דוקא לי לא מגיע להיות אמא. למה דווקא אני בורחת מהיד המושטת לעזרה.. למה דווקא אני. האם אחרי כל זה טיפול יכול לעזור? ואם כן, האם לא יהיה מאוחר מדי?????? ואז לא אספיק כלום!!!
ערב טוב א', החיים יכולים להיות לעיתים מאד לא הוגנים. איכשהו, החלוקה לא תמיד שווה, ויש אנשים הנאלצים להתמודד עם מנות-יתר מעיקות. מניסיוני למדתי, שהקנאה באחרים היא זללנית אנרגיה גדולה. האמירה "למה דווקא אני" מסתתרת בכל אחד מאיתנו, דרישת שלום קטנה מהילד בתוכנו, המבקש לעצמו את כל צרכו, כאן ועכשיו. אבל בבגרותנו, אנו נאלצים ללמוד לחיות עם האין, וליצור עבור עצמנו את מה שיתכן. את הורינו אי אפשר להחזיר לנו מהמתים, ואת הזיכרונות הקשים איש לא יוכל למחוק. אבל העתיד פרוש לפנינו מלוא כל האופק, ועלינו רק להחליט שמגיע לנו. משהתגבשה בנו ההחלטה, המימוש הוא רק עניין של זמן. התשובה שלי היא כן. טיפול עוזר, ואף פעם לא מאוחר. לכי על זה! ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
