אני לא יכולה לבד
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני לא רוצה יותר את היקיצותהאלה לתוך הערות המכאיבה ואני מנסה לחזור לשינה עוטפת, שתשמור עליי עוד קצת לא יודעת ולא כואבת, אבל אני לא מצליחה ודפנות הגוף שלי פועמים וכואבים, כי אי אפשר............ אז אני גוררת אותי לכאן "להקיא" הכל ולא בא סוף לזה. די
ויק, זה ערטילאי ורחוק אמנם, אבל כאן את לא לבד. עוטפת אותך מרחוק בשמיכה חמה, משככת פעימות, משככת כאבים. מבינה אותך כל כך. עוד קצת תגיע למיטה שלך ילדה קטנה ותאמר "אמא?" ואולי תשאל "שבת היום?" ותשמח ליום שלם עם אמא, ואולי נוכחותה תשכך ולו במעט את הכאב. איתך - מכשפה
כבר ערב, ויק מקווה שהצלחת להעביר את היום, עוד יום, שעוד לא תם. לפעמים אין לנו ברירה, אלא לחלק את משימות החיים למנות קטנות. גם אני, כמו מכשפה, רוצה להאמין שהנוכחות המתעקשת של ילדתך הקטנה, מהווה מקור כוח. המשיכי לבוא לכאן, ולספר לנו מה שלומך. החזיקי מעמד ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
