ליאת

הי ליאת, מה שלומך? אני פונה אליך בבקשת עיצה, כהרגלי.. לפסיכולוגית שלי נפטר אדם קרוב. זה די "חדש" לשמוע אותה מספרת לי על משהו כל כך אישי. היא שיתפה בגלל הצורך לבטל פגישה.. כל היום היא בראשי, אני כל כך רוצה להיות שם בשבילה, לתמוך בה..לאהוב אותה.. אפילו חשבתי ללכת להלוויה... כמובן שאני לא יודעת מה נכון, כרגע אני מרגישה ממש לא בסדר . אני רוצה לנחם אותה, אני לא יודעת מה נכון או מקובל לעשות כי זה קשר טיפולי, אבל אני כל כך אוהבת אותה ופתאום היא הופכת ל א ד ם מולי, פתאום היא גם אנושית במובן שקורים לה דברים אנושים ואני אף פעם לא שותפה להם. כך שזה עד כדי כך קשה, שאני לא יודעת איך להתייחס אליה בפגישה הבאה, מה גם שיהיה לי אישית קשה לשבת ולדבר על עצמי כשאני בטוחה שהיא מלאה וכואבת מהמקום שלה.. זהו.. כל כך הייתי רוצה להיות שם בשבילה עכשיו... אני כל הזמן מדמיינת אותה בסיטואציה הזאת של האבל.. מקווה שיש שם אנשים שתומכים בה, שמרפדים לה את הכאב...שלא יהיה חד כל כך.. מה נכון לעשות.. מה נהוג.. מה את אומרת? תודה מראש.. ניבה (המקורית)

היי ניבה, כמה עצוב. פסיכולוגים הם בהחלט בשר ודם, עם מכאובים, משברים ואסונות. את צודקת כשאת מזכירה את העובדה שקשר טיפולי שונה מקשר חברי רגיל, ובכל זאת - אני חושבת שהבעת ניחומים כנה היוצאת מן הלב לעולם מוצאת הד ב??ל?ב האחר. תוכלי לשלוח מכתב אישי של השתתפות בצער ותמיכה. אין לי ספק שמילותיך החמות יצטרפו למגע המנחם המרפד עבורה את הכאב. שלא נדע צער ליאת