ליאת

ליאת, התלבטתי הרבה עם לרשום לך,לא היה לי קל,אני לא יודעת איך תקבלי את זה שאני שבה רושמת לך, היו לי התלבטויות כי אולי, זה יראה לא טוב בעיקר בעיניך(מקווה שאני טועה אך בכל מקרה אני מקוווה שתאמרי לי אם אני מפריעה)וגם בעיני אחרים(אבל הם יכולים לקפוץ לי..אני עוברת תקופה קשה ולא אמנע מעצמי להיעזר בגלל "מה יחשבו" זה פחות חשוב, ואת יודעת שברוב המקרים אני נעזרת כאן המון?) לא ממש משנה למה כעסתי,אני יודעת וזה מספיק....אך אני אשמח להמשיך להיעזר בך... ואני כבר לא כועסת.איכשהו נורא קשה לכעוס עלייך :) ליויתי את קרובת משפחה לבריאות הנפש,המפגש עם העו"ס והפסיכיאטר היה נוראי ,והפסיכיאטר המליץ להביאה לאשפוז,והיא לא מוכנה להתאשפז.העו"ס אומר שאם שוב היא עושה מעשים שמסכנים אותה ואת הסביבה צריך להביאה דחוף לאשפוז. אני מרגישה נורא ,בא לי למות. נדמה לי שלבסוף אתמוטט,אני בלחצים איומים, ההתמודדות עם המחלה שלה קשה לי והרי קשה לי במילא. אני רוצה למות..להפסיק לנשום...לא להיות יותר

דרך אגב, מחר אני הולכת לטיפול , השיחות היו חסרות לי במהלך התקופה... אבל עכשיו פתאום זה נראה לי כמשימה קשה.. אני יודעת מראש שאין סיכוי שהפגישה מחר תשפר את הרגשתי,אלא אף תחריף אותה.. שלחתי לה היום במייל תכנים קשים מאוד שעלו במהלך התקופה שלא נפגשנו,תכנים שקשורים להרגשתי עקב מצבי הנואש,לא לקשר ביננו,אנחנו כמעט ולא מדברות על זה,היא מנסה ,אני מתחמקת... אני מצטערת ששלחתי לה את המייל כי היא בטח תביא את זה לפגישה...ואיני מסוגלת להתמודד עם זה.ואף אני כולי תקווה שיקרה מחר משהו שימנע מהפגישה הזאת להתקיים....

בזה ש'ירדת' מהכעס שלך ופנית לליאת,כבר עשית צעד חיובי ראשון,וני מברכת אותך על כך, כי כעסים לא מובילים לשום מקום; ואשתף אותך בדבר אישי (ואני מקווה שאינך כועסת על התערבותי)-גם אני כעסתי השבוע על המטפלת שלי,אך אמרתי לה את זה מפורש באותו זמן שכעסתי,וזה גרם לכעס להישכח תוך זמן קצר מאוד - כי יחד עם הכעס ועם המחשבה המטרידה שהיתה לי,המשכתי את הפגישה והפקתי ממנה ערך רב,שאולי לא קלטתי באותו רגע,אך אני קולטת כעת.וידוע לי בפירוש שאם הייתי שומרת את הכעס בפנים ולא אומרת לה,ולא מלבנת איתה את הדברים,זה היה הופך לכעס רב יותר ולטינה,ולא הייתי יוצאת מהפגישה בציפיה לעוד - לפגישה הבאה.

שלום חן, פורום אינו טיפול, אבל גם בטיפול, כאשר המטפל מרגיש שאינו יכול - מסיבות אלה ואחרות - לתת טיפול טוב למטופל, מוטלת עליו האחריות והחובה להפנותו למטפל אחר. ההתפרצות האחרונה שלך עלי (אשר עד לרגע זה לא ברור לי פשרה), היא השלישית במספר. עם כל ההבנה שלי לקשיים ולמצוקה שלך, אני חשה שנוצרו אצלי משקעים שלא יאפשרו לי לתת לך מענה אמפתי הולם. את מוזמנת להמשיך להשתתף בפורום, בעיקר בהיותך מקובלת ואהודה על חברים רבים בו, ולהיעזר בכישוריהם הטובים והמקצועיים של אורנה ודרור. מאחלת לך מכל לבי הקלה מהירה ומלאה. ליאת

ליאת, אני עוקבת מהצד אחרי המתרחש פה בפורום, ונשארת לפעמים פעורת פה לנוכח הרגשות המתפרצים . התגובה של חן אליך היתה כזו וזכור לי שזו לא היתה התפרצותה הראשונה, יחד עם זאת, גם התגובה שלך הערב השאירה אותי פעורת פה - בעיקר כשניסיתי לדמיין את התגובה של חן להודעתך. אני מרשה לעצמי לומר - ואת עשויה בהחלט לא להסכים עימי - שגם לך יש חלק בתגובות הנסערות וחסרות הגבולות: במובן מסוים, ויותר משותפייך לניהול הפורום, את יוצרת אוירה חסרת גבולות, נותנת תחושה של "אחת מהחבר'ה", ולעיתים חוצה איזה קו סמוי, בלתי ניתן להגדרה, שבין מנהל פורום מקצועי למישהו מאיתנו. בעיני יש בזה יופי רב אבל גם תרומה ל - נקרא לזה - בלבול בעיני מספר משתתפים, שלתחושתי מאבדים קצת גבולות, וגם מתנהגים, או צורכים, את הפורום כתחליף מסוים לקשר עם הטיפול שלהם ובסופו של דבר נסחפים לקיצוניות. חן לא היחידה, זכורה לי 'אין כינוי' ובטח עוד שאינן בזכרוני.

חן שלום,אני מקווה שאת בסדר,כי אינך מגיבה, רציתי 'להאיר את עינייך' במשהו שכתבת ושלא כתבת,ושהוא אולי גרם לליאת לא להיות מסוגלת 'לרדת מהמשקעים' כלפייך,והוא: שגם כאן לא ביקשת סליחה מליאת על 'ההתפרצות' הבלתי-מוצדקת והכעס שלך כלפיה בשבוע שעבר; ואת יודעת שאני רוב הזמן בעדך ותומכת בך,אך יכול להיות שאם במקום להגיד שאת כבר לא כועסת,היית מבינה באמת שהגזמת והיית מתנצלת מכל-הלב,יכול להיות שאז ליאת היתה עונה לדברייך בצורה שונה. ואני מקווה שכעת לא יופנה הכעס של כולם כלפיי,כי אני בסה"כ 'צופה מהצד' ורוצה להראות לכן -ועכשיו לך,חן - איך זה נראה בעיניי כמישהי אובייקטיבית,כי אם היית כותבת לי דברים אילו יכול להיות שגם אני לא הייתי מסוגלת להישאר אובייקטיבית, כי האמת חן היא שתגובתך לדברי ליאת -התומכים ומעודדים,אך מציאותיים,היתה ממש ממש...מוגזמת ולא ריאלית. ואשמח אם תגיבי חן,כי לא התכוונתי לפגוע,אלא רק שתביני עד כמה חמור היה מה שעשית שבוע שעבר ולא ש'תקטלי את עצמך' אלא שתנסי להגיע לפיתרון,ראשית ע"י כך שתודי בפני עצמך שהגזמת ולא היית בסדר - והכעס לא היה מוצדק,ושנית - שתודי זאת בפני ליאת. ככה אני רואה את הדברים.