רציתי לשתף - בהמשך למה שכתבתי אתמול...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
עבור אדם כמוני שסובל מOCD כל משימה פשוטה היא 'מבצע מסובך ומורכב',כי עד כמה שאני משתדלת,כשאני עושה משהו הוא חייב לצאת מושלם,ואם לא אני סובלת מאוד מכך(ואיני רושמת את סובלת במרחאות,כי זה סבל אמיתי,במלוא מובן המילה), ונכנסת לחרדות מיותרות,כמו-כן גם לכלוך גורם לי לסבל ולחרדה; וכדי להבהיר את עצמי טוב יותר אשתף אתכם בסבל הממשי שעבר עליי היום ושעדיין נמשך: היום סידרתי את ארון הבגדים(משימה שאני דוחה כבר כמה חודשים,ולא מוצאת עקב כך חלק מהבגדים שאני רוצה ללבוש,ואחרים שכחתי מקיומם),ועוד לא סיימתי לסדר, אך עשיתי הפסקות גדולות של כשעתיים שלוש בין{כי נאלצתי להסיע מישהו ממקום למקום ולעשות עוד מטלה שהטילו עליי},וגם הפסקה זאת היתה 'סיפור' בפני עצמו, כי בשביל לצאת החוצה נאלצתי להחליף למכנס אחר-שהיה פחות או יותר נקי-אך כיוון שאני עצמי 'התלכלכתי' בניקיון הארון,וכיוון שכבר לבשתי את אותו מכנס כשבוע,אחרי ששבתי הביתה הכנסתי את אותו מכנס ישר לכביסה,וכיוון שהזוג מכנסי בית שלבשתי קודם התרטב,זרקתי אותו לכביסה ולבשתי מכנס פשוט אחר שהוצאתי מהארון {אני יודעת שזה נשמע 'משוגע לגמרי'אך זה רק חלק מה'סיוט' שנאלתי ושאני נאלצת לעבור מידי יום}. ניקוי הארון היה 'סיפור' כי חשוב לי שהסמרטוטים שהוצאתי יהיו נקיים לגמרי(שיצאו מהכביסה),ושהדלי והמיים יהיו נקיים,ואח"כ ניגבתי עם סמרטוט נקי אחר,וזה בעיניין הניקיון(וגם באותו זמן-כשניקיתי את שלושת המדפים העליונים,כיסיתי את התחתונים בסמרטוט הנקי שהוצאתי מהמדף-שהבגדים היו מונחים עליו),ואת הבגדים הנחתי על המיטה על סדין נקי,ועליהם הנחתי עוד סדין נקי אחר-כדי שלא יתלכלכו כשאנקה. וזה רק 'חלק מהסיפור',כי כשהחזרתי את הבגדים לארון(אימי עזרה לי לקפלם),ראשית כל היה חשוב לי שכשאימי מקפלת את הפיג'מות,שתהיה עם בגד נקי ושתשטוף ידיים לפני,ושנית - שלא תקריב אליה את הפיג'מה-כדי שלא תתלכלך(כי היא עם 'בגד עבודה') וגם אלי לא הקרבתי ממש את הפי'גמה,וגם - אם הבגד לא היה מקופל במדוייק פתחתי שוב את הקיפול והתחלתי לקפל מחדש- עד שזה התקפל יפה,כי עד כמה שניסיתי להתעלם מהנטייה שלי לשלימות,היה לי קשה מאוד ליישם זאת,ולכן סידור ארון שלכל אחד אחר היה לוקח מקסימום שעה-שעתיים אצלי לקח יום שלם,ועדיין לא סיימתי. וגם עיניין נוסף שמציק לי הוא שכל הזמן החרדות עולות ויורדות -כשאני מסדרת החרדות עולות,וכשאני מתרחקת מהחדר הן יורדות. ולצערי קרה עוד משהו שהכניס אותי ממש...ממש...לחרדה איומה,דבר שאם זה היה קורה למישהו אחר,ודאי הייתי אולי צוחקת על כך,או אם הייתי רואה זאת ב'פיספוסים' היתי בטח צוחקת,אך אותי זה ממש לא הצחיק - השארתי את הפלפון בחדרי בזמן שהיתי בחוץ-רחוק ממנו,ושמעתי שהוא מצלצל,ומיהרתי אליו,ותוך כדי כך כשנכנסתי לחדרי-ניתקלתי בדלי הקטן עם החומר ניקוי שהיה בפתח החדר - קרוב לדלת,והמים הותזו למרחק רב - טיפות הותזו על מיטתי(אפילו שסדין מיטתי היה מכוסה כלפי פנימה- טיפות הותזו עליו ועל השמיכה-אפילו שהיתה מקופלת בתוך הסדין שמקופל עליה ועל הכריות),וחלק הותזו על השידה - על המנורה ועל הריצפה{מזל שקיפלתי את השטיח בהתחלה},וגם אני התרטבתי -במכנסיים ובגרביים(וזה היה לפני שהיתי צריכה לצאת החוצה),ואז בשניה הראשונה נכנסתי לחרדה אך נאלצתי יחד עימה לדבר בפלפון,וכל הזמן חשבתי איך כשאסיים את השיחה אנקה,ומיד עם סיום השיחה 'רצתי' לקחת סמרטוט נקי הרטבתי אותו במיים וניקיתי את המיטה עצמה(את הריפוד)וגם את הסדין, והמנורה וכו',ומזל שרוב הבגדים היו כבר בארון,אך אח"כ חשבתי שאולי הבגדים המעטים שנותרו על המיטה התלכלכו,אז את הבגדי יום-יום החזרתי 'בלב כבד' לארון,אך את הכותונת זרקתי לכביסה(כי לא אקח את ה'סיכון' שאולי היא התלכלכה מחומר הניקוי ה'מלוכלך' שניתז,ועד עכשיו (הרבה זמן אחרי אני נזכרת זאת כל זמן קצר). עכשיו נותרו לי אומנם עוד שני חלקים(לא גדולים) של הארון,שאני רוצה לסדר,אך מה שמפחיד אותי זה איך אשן הלילה - עם 'ריצפה מטונפת' מחומר שנשפך עליה,ואולי הסדין קצת התלכלך מטיפות חומר הניקוי,אך גם בכך התחייבתי שאשן הלילה בלי לשטוף את החדר - ואקווה שאצליח ליישם זאת,כי רק המחשבה על כך מעוררת בי חרדה איומה. אז, תודה על ההקשבה, נקווה שעכשיו לא תחשבו ש'השתגעתי לגמרי', משתנה
כתבתי בטעות 'מרחאות',במקום 'מרכאות', איני מסוגלת לא לתקן,נאבקתי בעצמי לא לתקן ולא הצלחתי.
שמתי לב למרחאות במקום מרכאות לא האמנתי עד שתקנת(: בכל מקרה אם בא לך לבוא אליי לדירת רווקים שלי בתא יש כאן סדום ועמורה בבית(: ואת הסיפור לא הבנתי אולי כי אני משקיע שעה פעם בשבועיים לניקיון(: אני קצת אכזר (: אבל כזה אני לאנשים חמודים....אני חושב שזה שאת יודעת שהמחשבה הסובייקטיבית שלך לא רציונלית זה התקדמות....כי לחשוב מחשבה לא רציונלית ולחשוב שזו גם מחשבה אובייקטיבית זה מחרבן את החיים עוד יותר.. בהצלחה ופעם הבאה שאת מנקה תצלמי ותשימי סרטון בYOUTUBE חייב לראות.......מקווה שלא נעלבת פשוט תאור הניקיון שלך היה חמוד ומצחיק כאחד....להתראות.....
משתנה..! תודה ששיתפת... זה וודאי היה לא קל.. את מתארת בצורה כל כך חיה ומוחשית את הפרטים הקטנים מהם בנויה שגרת היום שלך. מרגישה אותך קרובה יותר, פתאום. את צודקת, זה באמת לא קל. לא קל בכלל. נשמע כאילו כל מחשבה שמגלגלים בראש סופה שתגלגל אותך.. וכל הזמן לחשוב ותכנן ומה אם ומה אילו... שואב כוחות..קשה נורא תודה ששיתפת. כל כך הרבה אנושיות פורצת ממך, שוטפת את המסך. אל תיכנעי, המשיכי לרצות יותר ולנסות לנהל את חייך כרצונך. יודעת שזה קשה. מעולם לא הייתי במקומות אותם את חווה. אבל הטוב שבך כל כך קיים. מנכיח את עצמו בכל מכתב מחדש. את אנושית. במובן המלא והעשיר והטוב של המילה. את יותר מרק ה-OCD שיש לך. לא שכחת, נכון? מאחלת לך ליל מנוחה, רגוע וחסר טרדות וחרדות, לילך.
אם אני התעייפתי רק מהקריאה אז את בטח מותשת... ואדון כחול, הצחקת אותי. אני גם מקווה שמשתנה תקח את זה ברוח טובה. לילה טוב נורית
היי משתנה אני באמת מקווה שאת לוקחת את הדברים ברוח טובה בתור שותף חדש לOCD ועיסוק אובססיבי במחלות זיהומיות למיניהן ישיבה באינטרנט וקריאת חומר אינסופי שנועד לרופאים אני מזדהה בהצלחה מי ייתן ותוכלי להסתובב בבית ולראות לכלכוף ולחייך ולהמשיך לחיות את חייך (: להתראות
משתנה יקרה, אני יושבת. קוראת את ההודעה שלך לפרטיה. חוזרת למעלה. גולשת למטה. מרגישה כמו במחזה טוב שמצליח להעביר תחושה דרך הפרטים הדקים של העשיה והדיבור. בתוך כל הבקשה הנואשת הזו שלא לפספס ולו נקודת לכלוך אחת, ולהטיל סדר מופתי בארון שלך, כל שאני מצליחה להרגיש הוא דווקא ב-ל-ג-ן זועק. וכמה סבל טמון בבלגן האינסופי הזה, שפורש את החיים לאין ספור מקטעים של פרטי פרטים... אני מרשה לעצמי לצטט את א. שכתבה בדיוק היום את הדברים הבאים: "ואז פתאום גיליתי שגם בחיים אני מסוגלת להתמודד עם מצבים קשים ולראות בהם לא כ-א-ו-ס שאי אפשר להסביר אותו אלא חלק מהחיים, ונהיה לי במשך השנים קל יותר להיות במגע עם עצמי ועם אחרים...". אני מקווה שהבלגן שלך יצליח להפוך לחלק מהחיים, ולא גורם שמעכב חיים. נגעת בי מאד.. [ותראי איזה חמודים מי שענו לך ממש מעלי], נויה
חמודה את בעצמך! ;-)
חששתי מאוד מאיך אראה בעינכם ושבטח 'תשפטו' אותי על דבריי ואולי 'תשנאו' אותי על התנהגותי,ואני שמחה לראות מתגובותיכם שזה לא כך. רציתי להתייחס יותר בעומק לתשובות,אך כרגע אין לי זמן ומקווה שמחר אוכל לעשות זאת. רק אוסיף שעבורי זו לא הצגה ולא 'דבר מצחי',אלא אלה הם חיי מאז שהOCD נכנס לחיי,ומה שכתבתי כאן זה רק 'קמצוץ קטן'ממה שעובר עליי יום-יום,לא נעים לומר זאת במפורש - אך זה קמצוץ קטן מהסבל המשתמשך עקב הOCD,ואני שמחה אם יכולתי לשתף אתכם בכך,שתבינו (אפילו קצת)מה עובר עליי.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
