לא מצליחה לחזור לעצמי.

שלום דרור, אני נמצאת בטפול פסכולוגי כשנתיים,בעקבות דיכאון מז'ורי. אני מרגישה יותר טוב, אך עדיין לא מצליחה לחזור לעצמי ברמה מינמלית, כלומר, לחדש קשרים חברתיים שניתקתי, להקשיב ולהנות ממוסיקה , אין לי חשק לעשות דברים, לצאת לבלות, יש לי אנרגיה לדברים מאוד ספציפיים,כמו להסתובב בקניון או קניות וכו' (וגם אז לפעמים אני מאבדת מהר סבלנות). כמות המרץ והאנרגיה שיש לי מאוד מוגבלת,לדברים מסויימים מאוד. כל היכולות וההנאות שהיו בי פעם מתו. מצב הרוח השתפר יחסית, אך אין בי שמחה. אני לא מצליחה לשמוח, להרגיש שימחה, להרגיש טוב. האם כך אמורים להרגיש כאשר מחלימים? האם כל היכולות שהיו לי פעם, באמת מתו ? האם יש דרך לחזור לחיים ??? ברור לי שאי אפשר לחזור בדיוק למה שהייתי, כי עברו שנים ואיתם גם שינויים. אך אני מתכוונת לדברים בסיסיים, כמו להרגיש שימחה, כמו להנות משיר, להדליק רדיו או דיסק ולהאזין למוזיקה, ללבוש בגדים צבעוניים יותר ולא רק שחורים ואפורים. לקום בבוקר עם תחושה טובה, עם חיוך, עם מרץ. יש לי הרגשה ששום דבר לא יחזור. כאילו "נולדתי" מחדש לאחר הדיכאון. וכיום, מדובר בבחורה ריקה,כבדה ונטולה לעומת העבר.

טל שלום, את מציינת שאת בטיפול פסיכולוגי מזה כשנתיים אך לא מציינת האם הוא לווה בטיפול תרופתי והאם את ממשיכה כיום לקבל טיפול שכזה. אם לא אני ממליץ להתייעץ בטיפול על אפשרות זו, היא יכולה לשפר חלק מההרגשה הרעה שלך. אני מבין מדברייך שלפני התפרצות הדכאון היית שונה, מלאת חיים, ואף כי אכן קשה לחזור לתחושות כאלו לאחר זמן כה רב, הדבר אפשרי. עם זאת הדברים משתנים ממקרה למקרה. עדיין אני מאמין שישנו מקסימום של הרגשה טובה שלא הגעת אליו ואת יכולה להגיע אליו. לנסות למצוא טעם בחיים. את נמצאת בטיפול וזה שלב אחד, השלב הבא הוא ללמוד לקבל את הירידה במצב הרוח ולהגיע למקסימום אפשרי עבורך כיום. אני יודע שזה לא קל אבל עם טיפול תרופתי ועם שיחות אני חושב שזה אפשרי, בהצלחה, דרור