ליאת

כבר המון זמן שאני מסתובבת עם מועקות ,עם תחושות קשות. ורוצה כבר להרפות, לא להיות לא יודעת מה גרם לי להיכנס לכאן היום ולהגיד את שעל ליבי... אם נכנסתי זה רק אומר שמצבי בכי רע. המלחמה הזו קשה לי. מתה שמתהלכת בחיים.

היתה שיחה השבוע עם המטפלת,דיברנו בטלפון היא לא הבינה אותי, היא אפילו לא ניסתה להבין. והיא מכירה את הבריחות שלי ללבד מה שכן היא אומרת לא לברוח ללבד. להיות כמה שיותר בחברת אנשים. אמש חיבקתי את חבר שלי. רציתי חיבוק עוטף ומגן, והוא רצה סקס. איכשהו זה פגע קצת, ורבתי איתו נורא. אמרתי דברים איומים, והוא שמע,וכאב לו לשמוע. והוא אמר לי שאני הדבר ההכי יקר לו שהבאתי לתוך חייו רק אור ואהבה. ושהוא לא שונא אותי(אני לעיתים חושבת כך) ושאני דבר טוב שקרה לו בחיים. אבל לי כבר לא בא לחיות איתו הוא היה כזה בלתי אפשרי אתמול. הרגשתי שהוא רומז לי שהוא מרגיש שהוא גבר מתוסכל בגלל ההתחמקויות שלי מסקס וזה לא קשור אליו זה אך ורק בגלל קושי * שלי* בלבד. ולא רציתי שהוא ירגיש כך. שאם אני בחורה מתוסכלת אני לא רוצה שגם הוא יהיה גבר מתוסכל. אבל קשה לי..... ואני גם אפאטית ולא אכפת לי מהסביבה מאנשים שאני אוהבת וגם לא מעצמי. אני סתם מתהלכת בעולם, סתם,אני במילא לא חיה. במילא לא מרגישה כלום ואז אני רוצה לחתוך כדי להרגיש... אף אחד לא מבין אותי יותר. הפסיכיאטר אומר להתמיד בטיפול חשוב מאוד. וכשאני בטיפול ופונה לפסיכולוגית שלי היא לפעמים אומרת לי שאם כל כך קשה לי שאלך לפסיכיאטר ולפעמים היא אומרת שהיא לא יודעת ולפעמים היא אומרת לי לרשום את תחושותיי אם זה יקל במעט. מרגישה שכל אחד זורק אותי למקום אחר. הפסיכולוגית זורקת אותי לפסיכיאטר או שלא אכפת לה בכלל והפסיכיאטר זורק אותי לפסיכולוגית ואני, נופלת באמצע לתוך תהום עמוקה נופלת בין הכיסאות וקורסת ואף אחד לא מבין. אף אחד לא רוצה להבין. שונאים אותי.

http://img52.exs.cx/img52/7027/3.png

שלום חן, האמירות שלך, כאילו כולם שונאים אותך או זורקים אותך מאחד לשני, יותר משהן משקפות את המציאות, משקפות איזו חוויה פנימית שלך שקשה להתווכח איתה. הרי כל מה שאומרים לך לא משכנע אותך. את יודעת היטב שפסיכולוג ופסיכיאטר עובדים בדר"כ במקביל, ונותנים מענה להיבטים אחרים של המופע הנפשי. הפסיכולוגית לא יכולה לתת תרופות, ולא כל פסיכיאטר עוסק בפסיכותראפיה (במקרה שלך, גם אם הוא כן פסיכותראפיסט, הוא יודע שאת בטיפול, ולכן מחזיר אותך למטפלת שלך). ובכל זאת, את מתעקשת לראות בזה התנערות ממך. נדמה לי שקשה להאשים את הפסיכולוגית שלך בהתכחשות לצרכייך או בחוסר הבנה. היא הציעה לך מטפלת מחליפה עד שתחזור לעבוד, ואת זו שבחרת בלבד. אקורד הסיום שלך - "שונאים אותי" לא מותיר הרבה תקווה. את מציגה זאת כנתון עובדתי, ועם עובדות לא מתווכחים. אני חושבת שזה נושא חשוב לפגישה טיפולית, ושבה וקוראת לך להיעזר בפסיכולוגית או בתחליף שהציעה לך. חשוב להבין מדוע את ממשיכה לשחזר כל הזמן מערכות יחסים בהן את חווה את עצמך כסמרטוט, ומעוניינת להפסיק קשרים מיטיבים דוגמת הקשר הנוכחי שלך. ממליצה לך בחום לחזור לשיחות על בסיס קבוע, ומקווה שתחושי הקלה בהקדם. לילה טוב ליאת