הצלה?

איך בכלל מישהי שיש לה ילדה-יצור שכולו טוב,אהבה,חיים...יכולה להתהלך בתחושה של מתה חיה,נוגעת לא נוגעת במוות עצמו.מתי הפכתי חסרת אחריות ואנוכית שכזו? אני כבר מתה,הרבה זמן,אבל עוד נושמת.מה יכריע?מה נהיה ממני ואיפה אמצא אותי? אני ריקה ריקה ריקה ריקה ולא יודעת למה..איך הגעתי לכאן.יהיה מי שיציל אותי?מישהו יכול?ריקה ריקה.נשענת על המשענות הלא נכונות,שרק אני מדמינת את קיומן.ואינן. מחשבות אימה.זכרונות מייסרים.שנאה.בלגן..אובדת כאן.

ויק יקרה, כנראה שהכאב גדול מדי, ולכן גם יצור שכולו טוב, אהבה וחיים אינו מצליח בכוחותיו המוגבלים להפיגו. גם לי יש הרגשה שהמשימה הבוערת היא למצוא את עצמך, להחזיר לעצמך את התוכן שנעלם והותיר אותך ריקה ומיוסרת. נסי להשאיר את ילדתך הקטנה מחוץ לדרמות המטלטלות את חייך. השתדלי להימנע גם מאשמה ויסורי מצפון. עשי ככל יכולתך לשרוד. למענך. למענה. שולחת לך את כל הכוח שאפשר ליאת