תלות

שלום, האם יש מצב הפוך, כלומר שהמטפלת תלויה במטופלת שלה. היא בוכה איתי כשקשה לי, וכל פעם שאני מודיעה על הצורך שלי בהפסקה, היא מנסה לשכנע אותי בלהשאר, כי איכפת לה ממני והיא לא רוצה שאעזוב ושזה אינו הזמן המתאים לעזוב או לוותר..... האם יש מצב? שהיא תלויה בי? אני גם תלויה בה כי אחרת לא הייתי מקשיבה ופשוט יוצאת משם. (אני רוצה לעזוב כי פשוט קשה לי עם התכנים ולא איתה). מה דעתך?

שלום קרן, לעיתים קרובות מטופלים נוגעים בנפשם של המטפלים שלהם בצורה מאוד חזקה ומרגשת. אבל תלות, זו כבר נשמעת לי 'תסבוכת' מסוג קצת אחר... אם נחשוב על קשר טיפולי דרך הפרספקטיבה של קשר הורי, הרי שהורה שילדו סובל בהחלט אמור להשתתף בכאבו, אבל הוא לא אמור להישאב לתוך הכאב כאילו מדובר בכאב שלו עצמו. הלא אז נקבל שני 'סובלים', צמודים זה לזה ללא יכולת להיפרד, ללא יכולת להתבונן, ללא יכולת להשתמש בנקודת מבטו של האחר (ומי יאמר אז מילים מנחמות? מי ילך אז לארון התרופות להביא פלסטר?). ובמעבר לקשר הטיפולי - גם שם אמורה להישמר אצל המטפל מידה של נפרדות, שאין בה כדי לבטל רגשות כמו אהבה ודאגה. הנפרדות הזו מאפשרת למטפל לבצע את עבודתו: למשל, כשמטופל רוצה לעזוב את הטיפול, המטפל אמור לעזור לו להבין מה קרה, ולפעמים לאחר ההבנה גם לשחרר אותו לדרכו עם תקווה... אם אינך מרגישה כך בחדר הטיפול, מאוד כדאי לפתוח את הדברים עם המטפלת שלך. אני משוכנעת שתגלי דברים מרתקים... לילה טוב, אורנה