רגשות אשמה

יש לי בעיה גדולה מאד של רגשות אשמה שדוחפת לי המשפחה שלי. לא מזמן עברנו טלטלה כלכלית לא קלה ואני אישית גם כן איבדתי הרבה כסף על ידי כך שאבא שלי לקח לי את כל החסכונות שהיו לי בשביל העסק שלו ואז לא יכל להחזיר לי אותם. לאט לאט מצאתי עבודה חדשה ומשתלמת והרווחתי כסף. בכל מה שקרה ירדנו מ2 מכוניות לאחת במשפחה כאשר הביטוח מכסה את הוריי בלבד משום שאמי היא אזרחית זרה והרכב רשום על שמה. החלטתי, לאחר כמה חודשי עבודה וכסף שהתחלתי לחסוך, לרכוש רכב חדש בתכנית תשלומים משתלמת ולחזור לנהוג אחרי יותר משנה שלא היה לי רכב. לאחר הרכישה (המרגשת בשבילי - כי אחרי הכל זה נכס אישי ראשון) התחיל מסע עצבים. אחותי שעושה עכשיו רישיון - אין לה רכב אז שאני ארשום גם אותה בביטוח כדי שגם היא תנהג על הרכב שלי... ההורים שלי מתחלקים ברכב וזה לא נוח אז שמישהו ייקח אותי לעבודה ויחזיר אותי כי למה שהרכב יעמוד על היום בחניון סתם... מצד אחד, סוף סוף רכשתי לעצמי רכב כדי להיות קצת עצמאית, לקחתי על עצמי תכנית תשלומים והרכב עולה לא מעט. מצד שני, בשביל מה כל זה אם ישר אחרי הרכישה ממהרים "לשים ידיים" עליו. אבא שלי נהנה לעשות לי רגשות אשמה ולצחוק עליי כשאני מתרגזת. באמת כואב לי הלב שההורים שלי נוהגים על רכב אחד בזמן שהרכב שלי עומד 9 שעות בחניה... אבל מצד שני - למה לי לשלם כל חודש כל כך הרבה עם הרכב הוא לא באמת יהיה שלי..?? ואני לא רוצה לחשוב מה יהיה אם אבא שלי יבקש את הרכב בשביל העובד שלו כמו שהוא אמר לאחותי "אני מפרנס את כולם - אם לא תתני לי את הרכב שלך בשביל העבודה לא תהיה פרנסה למשפחה" אני מכירה את עצמי, אם יקרה משהו לרכב שלי על ידי מישהו בגלל חוסר זהירות (ואחרי הכל למה שמישהו יהיה זהיר ברכב לא שלו) אני אתפוצץ מעצבים. מעבר לזה הרכב של אמא שלי היה יפהפה וכמו חדש. עכשיו הוא דפוק מכל הכיוונים כי אבא שלי נסע עליו בחוסר זהירות ואפילו לא זוכר איך קרו לו כל ה"תקריות" שדלת אחת נכנסה וליד הדלת השניה יש שריטות עמוקות... במקום להנות מהרכישה אני רק מתעצבנת. מה עושים?

שירי שלום, בדברייך את מתייחסת הררבה לרכב, מי ינהג עליו כמה יהיה זהיר, למה שישתמשו במשהו שהוא שלך ומעל הכל הזכות שלך לראות ברכב כמות שהוא - שלך, כלומר לתת כשתרצי ולסרב כשלא תרצי בלי רגשות אשמה. נשמע לי שהרכב מייצג במשפחה שלך הרבה מעבר לעוד אמצעי תחבורה. הוא מייצג כח, שליטה, בקיצור עצמאות. משהו במשפחה נחווה כלא נותן עצמאות ונפרדות הכל של כולם. מה שאני אומר הוא שהרכב הוא רק סימפטום למה שקורה במשפחה, ונשמע לי שאת רוצה לשנות את זה אבל מתקשה. הבחירה היא בידיים שלך, היא לא פשוטה, ואת צריכה ללמוד לזהות מה את רוצה, ועל מה את מוכנה לוותר ועל מה לא. אם תרגישי שאת מתקשה לעשות את זה לבד, וזה אכן קשה, אני מציע שתפני לטיפול להיעזר בנקודה זו. אין בדברי כדי לומר שהנושא עצמו של הרכב לא מעצבן, להיפך. אני טוען שהוא מאוד מעצבן, בחלקו משום שהוא טומן בתוכו מתחים משפחתיים רבים, בהצלחה, דרור