דימוי

ערב טוב, דרור! נניח שבן אדם סובל מדימוי עצמי נמוך, וזה מונע ממנו לחיות חיים תקינים. ונניח שיש דבר שהוא מאוד זקוק לו, אך בגלל הבעיה הנ"ל הוא אינו מסוגל להשיגו. ונניח שאותו חוסר גורם למועקה יומיומית שגורמת לו למאוס בחייו. ונניח שהוא נמצא בטיפול פסיכודינמי, אבל ידוע שהטיפול בבעיה ימשך מס' שנים. ונניח שהוא גם נוטל תרופות נגד דיכאון, אך הן אינן מעלימות את הכאב שבה בעקבות החסך. מה יעשה אותו אדם בינתיים? מה יעשה בקשר לייאוש ולעובדה שטיפול של כמה שנים יכול בסופו של דבר לא להצליח? חג פורים שמח יוני

יוני שלום, אכן, אתה מתאר מצב לא פשוט. אבל מבלי לדעת מהו בדיוק הדבר שחסר לך נשמע לי שיש משהו מעט קיצוני בדרך שבו אתה חווה את הטיפול. טיפול, לרוב אינו שלב שלאחריו תוכל להשיג את מה שאתה רוצה, וכל עוד אתה בטיפול אתה בהמתנה. אלא הוא מקום שבו אתה מחפש בתוך עצמך מנסה לפתור דברים בתוך עצמך ובמקביל מגלה גם דברים מחוץ לחדר הטיפול שלעיתים נראים לא קשורים אבל לרוב ניתן לראות בהם תהליכים מקבילים. כלומר מה שקורה בתוך החדר חשוב אבל אין פירושו של דבר שאתה לא יכול לפעול להשגת הדבר החשוב לך מחוץ לחדר. אני יודע שזו לא תשובה מלאה, אבל כמו שאמרתי המצב שאתה מתאר לא פשוט, דורש סבלנות, אבל בהחלט לא אומר לשים את החיים בהמתנה עד שהטיפול יסתיים , בהצלחה, דרור

תודה רבה על תשובתך המפורטת, דרור. במקרה זה אין ברירה לשים את החיים בהמתנה, לפחות בנושא זה, משום שהערך העצמי משמש כאן מעין חסימה. אין שום אפשרות להתקדם הלאה. בינתיים אין. לאחר תקופה של שנה בטיפול המצב נראה אפילו מתסכל יותר, מאחר ואני מודע לדברים. אתה מכיר מקרים דומים, בהם אי אפשר לזוז ומשהו נשאר שם תקוע? שעד שמשהו ישתנה בתפיסה שלי את עצמי זה לא יקרה? ולא פשוט עבורי לשנות את כל מה שאני מאמין בו, את כל מה שלימדו אותי. הבעיה שלי משאירה אותי חסר אונים, ואני לא יודע כמה עוד אוכל לסחוב... תודה, יוני