מתמוטטת סופית
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
וגם אני מרגישה שלאף אחד לא אכפת מה שכן נמאס לי לדבר לקיר. נמאס לי להיות לבד בעולם החרא הזה.לא נשאר אדם אחד שלא שונא אותי. כולם שונאים אותי. לא מבינים אותי.לאף אחד לא אכפת . אני לא מצליחה לצאת מהמערבולת ממעגל הסבל הזה . לכל אחד בעולם יש מי שיעזור לו ולי אין אני לבד ושונאים אותי .כולם שונאים .כולם מתרחקים. ואני חסרת תקווה שיהיה טוב מתישהו כי לא יהיה. אני לא מוצאת סיבות להמשיך ,לא מוצאת טעם בכלום. בא לי למות.
חן היקרה שלום, אף-אחד לא שונא אותך,יכול להיות שזאת רק הרגשתך בלבד,כי הרי בעצמך סיפרת כמה חבר שלך אוהב אותך,וגם -כולם כאן אוהבים אותך ודואגים לך ואת יקרה לכולנו. תזכרי שתקופות קשות באות ועוברות,כמו גלים. מאחלת לך שתתחזקי מהר, משתנה
מהבוקר אני מסתגרת לי בחדר הברזתי מהעבודה היום.לא עושה עם עצמי כלום מסתכלת בקירות(אולי גם אתחיל באיזשהו שלב לדבר אליהם.כי זה עדיף מלדבר לבני אדם אטומים שלא יכולים להבין ולא רוצים להבין) ומעשנת ומעשנת איך זה שאני לא מתה .חבל שכך. ומי שאומר שאוהב אותי גם הוא בוודאי כבר יחזור בו כי אין מה לאהוב.
בא לי למות
הייתי אמורה לצאת היום למסיבה עם חברים בעבודה ואני לא במצב שאני יכולה לצאת מהבית אני מרגישה סחוטה כמו איזה סמרטוט,אני לא יכולה יותר באמת שלא יכולה. חברות שלי שיכנעו אותי לצאת היום וזה עשה לי עוד יותר רע כי אין לי חשק לעשות כלום . אף אחד לא שומע אותי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
