זכרונות בטיפול

שלום, עברתי התעללות קשה בילדות באופן חד פעמי. שמרתי את הסוד לאורך שנים רבות, ולא נתתי לו לעלות. אבל ידעתי שהוא קיים ובמצבים מסוימים זכרתי אבל לא באופן מכאיב. האירוע מנע ממני קשר זוגי. עכשיו ואחרי שהעליתי אותו באופן חלקי בטיפול (סוג של כותרות ולא יותר, כי איני מצליחה לדבר עליו באופן גלוי עם אחרים אפילו עם הפסיכולוגית החביבה שלי), עכשיו הוא עולה עם יותר כוח, הזיכרונות מציפים אותי, הנושא מעסיק אותי, ויש לי כל מיני שאלות. אבל אני נשארת עם זה עוד פעם לבד, וזה מקשה עלי בחיי היומיום. אז שאלתי, למה בכלל צריך להעלות הכל בטיפול? מה הבעיה בלשמור דברים? (אני לא פניתי לטיפול בגלל האירוע אלא בגלל סיבה אחרת, אבל הוא פתאום עלה. ממש כך, בפתאומיות)

קורה הרבה פעמים בטיפול שזכרונות מודחקים עולים לתודעה ומפריעים. גם אם הזכרונות לא קשורים ישירות לנושא הטיפול. זכרונות קשים ומעיקים עלולים לפעמים להפריע למהלך החיים התקין ודיבור עליהם במסגרת טיפולית יכול להיות משחרר וגורם להקלה. לכן נראה לי שכדאי שתמשיכי להעלות את הנושא ולא להדחיק אותו.

נעמה יקרה, אני מבקשת להפנות אותך לאתר מצויין, הנותן מענה מפורט ומהימן על שאלותייך, ועל עוד שאלות רבות סביב נושאים של פגיעה מינית - http://www.macom.org.il/ אם אחרי שתקראי בו יישארו שאלות, אשמח לענות. בברכה ליאת