לא הבנתי...

שלום ליאת, קראתי את תשובתך לאור לגבי סוגי הדיכאון, ולא כל כך ברור לי. האם אפשר לדעת/ לשער האם הדיכאון הוא ביולוגי או נפשי לפי "המהלך והכיוון", או לפי קריטריונים אחרים ? למשל, אם מדובר בדיכאון בעוצמה בינונית, שנמשך זמן רב האם אפשר להסיק שהוא ביולוגי, ולכן טיפול תרופתי עדיף ? האם פסיכולוגים/פסיכיאטרים יודעים (אולי מניחים?) אם המקור לדיכאון הוא ביולוגי? מה ההבדל בין דיכאון ביולוגי לנפשי? (חוץ מהטיפול בו) מצטערת על כמות השאלות, זה פשוט מאוד מעניין אותי. תודה.

שלום תמר, אחדד שוב: דיכאון הוא תמיד נפשי. זוהי לעולם חוויה פסיכולוגית, שיש בה גם מרכיבים או תסמינים פיזיולוגיים (למשל קשיי שינה או שינויים בתיאבון) ואחרים. ההשערות הן לגבי האטיולוגיה, דהיינו על הגורמים הסיבתיים העומדים מאחורי הדיכאון. לא תמיד אפשר לבודד גורמים חד משמעיים. בהחלט יתכן שגורמי דחק שונים ישפיעו על אדם אחד ועל אחר לא. לפעמים ההבדל נעוץ באיזו 'מוכנות' או פוטנציאל ביולוגי/גנטי ולפעמים לא. כך או כך, הטיפול התרופתי (המגוון כשלעצמו) הוא חלק מהפתרונות היעילים הקיימים כיום, והוא יכול לסייע בכל סוגי הדיכאון. אולי התמונה תתבהר קצת יותר מקריאה בנושא- http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F בברכה ליאת