ליאת...

ליאת, תמיד יש לך כל כך הרבה עבודה... אני זועקת היום. את שומעת? ומה שלומך? חג שמח! נורית

אני בסדר, יקירה. מה קרה? ספרי מה מכאיב כל כך.

ליאת, יופי שאת בסדר. אני צריכה אותך בסדר היום... התיבה נפתחה קצת. אמרתי כל מיני דברים. ובשיקוף שלה היא השתמשה במילים מאוד מכאיבות. ואז ברחה לי. ונשארתי לבד. בדיוק אחרי שהיא אמרה שאני מרגישה לבד כל החיים. בלי בסיס. בלי תמיכה. כאב לי. לא רציתי לשמוע אותה אומרת את זה. ואז היא נעלמה. היא פיזרה לי מחמאות. ואיכשהו היום אני לא רוצה אותן יותר. לא רוצה יותר להיות המבוגר האחראי. קרו כל מיני דברים. ויש לי הרבה דברים לעכל. ויש לי השלמה לעשות, להשלים עם אותם הדברים שאין ביכולתי לשנות. היום נורא עצוב לי. וכואב. נורית