כמה שאלות

היי -האם ה- SETTING צריך להיקבע על ידי הפסיכולוג או שאפשר לשנות את זה לפי נוחיות המטופל? כי אני לפעמים נכנסת לחדר וממש נרתעת מהחדר, מהכסא, ... מהכל שם? - מה -SETTING כולל? - למה אתם עדיין משתמשים במושג "ספת הפסיכולוג"? האם יש עדיין פסיכולוגים שמשתמשים בספה? ומה עדיף? -האם המעבר מטיפול פסיכולוגי בשיטה הדינמית לטיפול באומנות הוא מעבר קשה? אני פשוט חושבת על מעבר כזה בלי שום הפסקה? או שכדאי לעשות חפיפה/הפסקה כל שהיא? תודה

כמטופלת, אני חושבת ש... אפשר וצריך לדבר על זה... (תשובה צפויה, הא?). לדבר על הרתיעה מהחדר, מהכסא, על מה שמפריע, על מה שבלתי נסבל במסגרת שנקבעה, וגם לדבר על הרצון להחליף את סוג הטיפול, ואפילו על מה שמתעורר בך בשימוש במונח "ספה" בהקשר הטיפולי... להשתמש בזה כחומר לעבודה המשותפת. בטיפול יש כללים מוגדרים יותר ולפעמים ברורים לנו פחות (בשלב ראשוני) ומדובר ב... גבולות. נראה לי שישנם גבולות שנוטים להיות ברורים יותר שמוצגים כבר בהתחלה ע"י המטפל/ת כדוגמת נושא התשלום, למשל, או מסגרת הזמנים, קירות החדר בעצם קיומם שם, מקום הישיבה, טקסים מטקסים שונים ועוד ועוד... אני מניחה שבמהלך הטיפול אנחנו בודקים במודע או שלא במודע את הגבולות. כמו בכל קשר. בכל מקרה, לדעתי, אפשר להעיז ולנסות לבדוק האם ניתן לבצע שינויים חד פעמיים או קבועים הנוגעים למערך הטיפול, או לגלות שאינם בני שינוי. אולי מדובר בגבולות קשוחים יותר ואולי גמישים. תלוי במטפל, תלוי במטופל, ואף בעיתוי ובמצב הנקודתי. מטופלים משתנים עם הזמן, מצבים משתנים, ומה שהיה תקף פעם, אולי היום כבר לא... בין כה ובין כה חשוב להעלות את הנושא. ישנם גבולות שאנחנו מגלים רק כאשר אנחנו מגיעים לסיטואציה שבודקת אותם. ואולי, אולי זהו טבעם זה גבולות. מסגרת טיפולית קבועה ויציבה מייצרת תחושת בטחון. ולכן, כל שינוי במסגרת הזו נקבע במחשבה עמוקה. יש מטפלים שמשתמשים בספה כזו ששוכבים עליה. לפחות האנליטיקאים שביניהם. מקווה שזה בסדר שקצת רשמתי, אם טעיתי יש מי שיתקן. אשת האדמה

שיר יקרה, אנסה לענות ולהוסיף מעט על דבריה הנכונים מאד של אשת האדמה. SETTING הוא עניין רחב למדי, והוא מתייחס לכל מערך הגורמים המהווים 'תפאורה' ממשית או וירטואלית לתהליך הטיפול. כשמדובר במרכיבים טכניים, כמו אופי החדר, הריהוט שבו והעיצוב הכולל שלו, יכולתו של המטופל להתערב מוגבלת. אני אוהבת לחשוב על הקליניקה (ואולי זה לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת), *לפני הכל* כעל המקום הבטוח של הפסיכולוג! כמי שיושב שעות ארוכות בחדר, נחשף לתכנים קשים שעה אחר שעה, יום אחר יום, עליו לחוש נינוח ובטוח בסביבתו, כדי שיוכל להיות הכי טוב שאפשר עבור המטופל שלו. בהדרגה, חדרי טיפול סופגים לתוכם נקודות חן, פצעים, ריחות וטעמים שמטביעים בהם גם המטופלים (תמונה, ציור, יצירת פלסטלינה, מתנה קטנה על השידה, כתם בוץ על השטיח, ועוד). המונח 'ספת הפסיכולוג' אכן הפך שם נרדף לטיפול, גם אם בקליניקה נמצאים רק שני כיסאות. יש קליניקות שיש בהם ספה, כאשר האופן בו משתמשים בה תלוי באסכולה הטיפולית ממנה בא המטפל. אז התשובה היא כן. בהרבה מאד קליניקות יש עדיין ספה. בעניין האחרון. טיפול באמנות הוא טיפול לכל דבר, והמעבר - עם או בלי הפסקה - צריך להיעשות בהתאם לתחושתך, כאילו היית עוברת מטיפול אחד לאחר. יש אנשים שזקוקים למרווח בין טיפול לטיפול, ויש מי שיכולים לעשות זאת בלי שום בעיה, כרצף אחד. ההסתגלות לטיפול/מטפל החדש מתרחשת מאליה במהלך הפגישות הראשונות, ויש לראות בה כורח בלתי נמנע. מקווה שקיבלת תשובה, ואם נשארו אי הבנות, את מוזמנת. חג פורים שמח ליאת

באותו עיניין - האם גם חשוב שהמטפל/ת ישבו כל פעם באותו מקום,באותה ספה? {כי במספר טיפולים שונים שהייתי בהם ראיתי שהמטפלים קבעו את המקום שבו הם יושבים ואת המקום שבו אני יושבת? למה זה חשוב כ"כ - למה המטופל/ת לא יכולים לקבוע כל פעם לפי רצונם את מקום הישיבה שבו הם ישבו? אולי כך זה גם יגוון יותר את השיגרה.

תודה ליאת. אז לפי מה שאת אומרת "שהחדר הוא המקום הבטוח של הפסיכולוג", אם אני אנסה לשנות שם בשעה שלי באופי ה-SETTING האם אני פוגעת בבטחון של הפסיכולוג. אני אסביר את עצמי יותר, אני משתעממת מהר ואחרי זמן מה אני תמיד צריכה שינוי (גם בביתי), ואני גם התחלתי לפחד מהחדר הזה, וממש ברגע שאני נכנסת לשם יש לי תחושות (כאב) פיזיות. אני רואה בחדר כמקום שבו חשפתי את הפחדים שלי, את הטרואמה, את המחשבות שלי, ופשוט רוצה לשנות את המיקום, אולי לברוח? אז, האם מותר לי לבקש לשנות על מנת להרגיש יותר בטוחה? את השעה אני משנה עם כל מיני תירוצים, ביטולים...אבל לא באופן שבועי!!!