דיכאון או עצלנות?

שלום רב! אני בת 35. יש לי שני ילדים. אני ישנה המון- בכול הזדמנות נרדמת, אך מה שמפריע לי שאני מפהקת כול היום גם אחרי שישנתי. בנוסף- אני אוכלת את העור סביב הציפורניים (לא את הציפורניים) עד כדי זוב דם. אני מרגישה שכשהילדים איתי הכי קשה לי. אני מתנהלת כי אין ברירה אך ברוב המקרים אני מעדיפה לישון. בעבר נטלתי צפרלקס אך הפסקתי כי לא ראיתי שום הבדל. יש לי במגירה כדור ואבן אך אינני לוקחת מפחד של התמכרות. מה יש לי? האם אני עייפה? האם אני סובלת מדיכאון? אין לי אפילו כוח לקום בבוקר ולערוך בדיקת דם במעבדה כדי לשלול בעיה רפואית. חשוב לציין שבמקום העבודה אני מתפקדת חבל על הזמן. אך כשאני בבית התחושה הקשה הזאת, הריקנות והרצון לישון אופפת ותי. מה עושים? למה זה קורה לי? אפילו ביקשתי מבעלי שיעזוב את הבית לאחר שגיליתי שנוכחותו מורטת לי את העצבים. שלא לדבר על כך שהוא לא קיבל ממני כבר כמה שנים טובות מין. פשוט אין לי כוח.אשמח לקבל עזרה המלצה. ניבה

ניבה שלום, ממה שאת אומרת נשמע שאת במצוקה קשה. קשה לאבחן בפורום הזה ותיתכנה טעויות,אך נראה שאת סובלת מדכאון. עיקר הקושי נסוב סביב הבית שלך. נראה שמשהו שם מקשה עלייך, מול הילדים מובל הבעל. באחריות המשפחתית. הנקודה החיובית היא שאת מתפקדת טוב בעבודה, דבר שאדם הנמצא בדכאון קשה מתקשה לעשות. משום כך אני חושב שאת יכולה להפיק הרבה מטיפול בשיחות שיתמקד בקושי שלך בבית ובעזרת ההבנה מה קורה לך תצליחי, כך אני חושב, להרגיש הרבה יותר. אני חושב שאת צריכה את זה בשביל עצמך קודם כל. אני מקווה שתרגיש יותר טוב, דרור