למה אני סמרטוט?

אני ובעלי רבים המון. ואז אנחנו מפסיקים לדבר. אחרי כמה ימים אני שוכחת את הכעס שלי, ורק רוצה להתפייס איתו. אני פתאום לא זוכרת את הדברים הרעים אלא רק את הטובים ומוכנה למחול על כבודי כדי להתפייס עד הפעם הבאה. שאלתי - למה אני נוטה לשכוח כל כך מהר את העלבונות שהטיח בי, את הכעסים וכל מה שאני רוצה זה כמו איזה חתול להתכרבל בזרעותיו וישסלח לי. ככה כל פעם הרבה שנים. למה אני שוכחת הכל? ומוכנה לעשות הכל כדי להשלים?

דינה יקרה, כשקראתי את דברייך, המחשבה הראשונית שלי הייתה - מה כל כך נורא בלשכוח ולעבור לסדר יום? ואז, ראיתי פתאום את הכותרת, ונעצבתי. יש הבדל גדול בין לסלוח ולשכוח, לבין "להרגיש סמרטוט". נראה שהתפתחו אצלכם דפוסי מריבה (ואולי לא רק מריבה) של מאבקי כבוד. זהו דפוס בעייתי, שכן כל נסיגה או וויתור נתפסים כמחילה על הכבוד או כהשפלה. דווקא אהבתי את העובדה שאחרי מס' ימים של כעס, את מצליחה לראות את הדברים הטובים ולהחליק את קמטי הזעם. השאלה מהיכן צצה תחושת הסמרטוטיות, ומדוע? כדי לברר שאלה זו, טוב יהיה אם תצליחו ליזום פניה ליועץ זוגי, למספר שיחות, כדי לבחון את העמדות שלכם סביב קונפליקטים בינאישיים. אחרי הכל, כדי לחיות לאורך שנים באושר, צריך לדעת גם איך לריב, ובוודאי איך להתפייס. יש לי הרגשה שמשהו טוב בכל זאת קורה ביניכם, אם החזקתם ככה הרבה שנים, אבל תמיד יש מקום לשיפור. בהצלחה ליאת