טיפול

שלום לך, רציתי לדעת מה משמעות הטיפול אם אני ממשיכה עם אותם עמדות לגבי הנושאים שבגללם פניתי לטיפול. כלומר, הטיפול נתפס אצלי כמקום של הרבה דיבורים אבל פחות עשיה (דיבורים של המטפלת, ואי עשיה מצידי). אז מה הטעם בלהמשיך? למרות שאני מחכה לפגישה השבועית, ולפגישה איתה , ולהבנתה. אבל עוד פעם אני לא מרגישה שום שינוי....... אז מה אם אני מרגישה קרובה ממנה (אבל לא מתמסרת לגמרי, כי כשאני מרגישה קרובה מדי אני מתרחקת), האם זה לא נהפך יותר למפגש חברתי מאשר טיפול פסיכולוגי.??

לא אל תשכחי את המטרה ,את התהליך ואת ההדדיות שבהמשכיות כל מה שהתחלתן http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ympr

שלום נוגה, את ממש צודקת: טיפול הוא מקום של הרבה הרבה דיבור. בטיפול אנחנו מדברים את הרגשות שלנו, את הצרכים שלנו, את עצמנו. לפעמים לוקח זמן עד שההבנות והתובנות שהתבססו בחדר הטיפול מ?ית?רגמות לפעולות או לשינויים ממשיים מחוצה לו. באחת השיחות שלי עם אורנה, אני זוכרת שהיא דיברה על טיפול כעל 'תזוזה של איברים פנימיים', קצת כמו שקורה בזמן הריון או אחרי לידה, כאשר כל האיברים הפנימיים זזים (או חוזרים למקומם) בגלל ההתרחשות הגדולה בבטן. זוהי מטאפורה יפה שהצליחה לדבר אלי. את מספרת על קושי להתמסר, ועל פחד מאינטימיות יתר, ובכל זאת מציינת שקיימת בך ציפייה לקראת המפגש איתה, לקראת הנוכחות המבינה שלה. זוהי תזוזה. התקדמות. הדברים האלה קורים לאט. בשונה ממפגש חברתי, בשעה הטיפולית כל הפוקוס כולו נתון לך, לחוויה שלך, לעולם שלך. אני לא מכירה הרבה חברות שיסכימו לסידור קבוע כזה, בו הן זזות לגמרי הצידה, למענך, שעה שלמה בכל שבוע, למשך זמן רב. אם יש לך חברות כאלה - שמרי עליהן! מכל הסיבות הללו, אני רואה טעם רב להמשיך להגיע לטיפול. שבת שלום ליאת