מה עדיף?

אני נשואה 20 שנה לגבר מפחיד. מעולם לא היכה אותי. שנינו בגילאי ה-50. . אין לו מושג על מה אני מדברת והוא לא מקבל את הטענה שלי שהוא גבר אלים. אני מפחדת ממנו מאוד וכל פעם שהוא מגיע הביתה אני מחסירה פעימה. אף פעם אני לא יודעת למה לצפות ממנו ובאיזה מצב רוח יגיע. כל הזמן אני בעמדת מגננה. הוא אבא נהדר, חבר נהדר לחבריו. הסביבה מעריצה אותו. ורק אותי הוא משפיל.הוא עריץ. תמיד ימצא סיבה לכעוס. תמיד חייבים להסכים איתו. אני חוששת לעזוב אותו בגילי. מה אעשה לבד.? הוא מיד יסתדר וימצא אישה חדשה ואני אעביר את ימי לבד ובבדידות. שאלתי היא: אולי עדיף לפחד מבן הזוג אבל לא להשאר לבד בגיל 50+? רק המחשבה שיקח מזוודה ויארוז את חפציו גורמת לי לבהלה

שיר יקרה, הכותרת שבחרת לפנייתך מרמזת על אמונתך, לפיה יש לך רק שתי ברירות: להישאר לבד או להמשיך לפחד. אלא שבין שתי האפשרויות הללו יש תווך גדול מאד, שמאפשר לך תמרון סביר. בהנחה שבעלך לא פגע בך פיזית וגם לא יעשה זאת בעתיד, את יכולה - למשל - להחליט להפסיק לפחד. עריצות והשפלה שואבות את כוחן מקהל מתרשם. החוק הידוע אומר שלא דורכים על אף אחד אם הוא לא נשכב נמוך מאד. את, משום מה, בחרת להישאר נמוכה הרבה שנים, וחשוב לנסות ולהבין מדוע. יתכן שהפחד להישאר לבד לא נולד היום, ומקורו בתפיסת עצמי בעייתית, חוסר ביטחון והערכה עצמית נמוכה. מאפיינים אלה עלולים להביא לנטייה כרונית לתלות, כניעה פסיבית לרצונם וצרכיהם של האחרים, שאיפות נמוכות וקושי בלקיחת אחריות. אם משהו מזה נשמע לך מוכר, אזי יש טעם רב להגיע לטיפול משלך, שיכוון לאותן נטיות תלות, ולשיפור הדימוי העצמי. דרך נוספת - לנסות ולהציע לבעלך פנייה לטיפול זוגי, בו תוכלו לעבוד על אופי התקשורת ביניכם. גם אם יגלה התנגדות ראשונית לכך, התחילי את, מתוך תקווה ששינוי בך יעורר בו סקרנות ועניין, ואולי גם רצון להצטרף. אשמח לשמוע מה החלטת לעשות. שבת שלום ליאת