שאלה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

16/02/2007 | 17:56 | מאת: ערן

שלום, הילדה הגדולה שלי בת 4.5 ומאז שהיא הייתה תינוקת, הייתה רגילה לינוק ולמשש בנקודת חן שנמצאת על פני אמא. ומאז היא לא מפסיקה להתקרב לאמא (ולא משנה מה אמא עושה) ולמשש את הנקודה במיוחד כשהיא רוצה לישון. היא עדיין מעדיפה לישון בחיק של אמה ואז להעביר אותה למיטה. והרבה לילות היא מגיעה באמצע הלילה לישון ליד אמה ולמשש את נקודת החן. (לילדה יש אח ואחות שגם הם מגיעם למיטה שלנו, אז תארי לעצמך את המצב). הדבר התחיל להפריע לאמא ואנחנו לא יודעים איך ללמד אותה להפסיק. נודה לך על עזרה בעניין.

17/02/2007 | 02:52 | מאת: ליאת מנדלבאום

ערן יקר, הנקודה זה לא הנקודה! :-)) מה שקורה אצלכם בבית בלילות לא ממש נשמע שמח. חלק מהצבת גבולות כוללת הוא גם הצבת הגבול בין היום ללילה, בין הורים לילדיהם ובין מיטת ההורים למיטות הילדים. הורים רבים מאמינים שאם ישלחו את הילדים לישון בגלות (מיטה משלהם ובחדר אחר) למרות התחנונים, הם אינם הורים טובים. אבל (!), כתוצאה מהוויתור המתמשך, הן על עקרונות וגבולות והן על שינה נוחה וחסרת הפרעות, מצטברת אצל ההורים (אם ירצו או לא ירצו) מרירות ועוינות כלפי הילדים, ותפקודם כהורים במשך היום עלול להיפגע. לכן, כדאי כמה שיותר מהר, להפסיק את החגיגות הליליות במיטת ההורים. סביר להניח שיהיו מחאות, חלקן קולניות, ויש לגבש תכנית עקבית שתסייע לכם לדבוק בתהליך. ככלל, כאשר ילדים מגיעים באמצע הלילה למיטת ההורים, אין לאפשר זאת. למרות העייפות והרצון "לגמור עם זה מהר", אין ברירה אלא לקום, להחזיר את הילדה למיטתה, להסביר לה שתהיו איתה מס' דקות, ואז תחזרו לישון, כל אחד במיטתו. כאשר הילדה רגילה לנוכחותה של האם ולמגע פיזי איתה כאמצעי הרגעה, אין לה, למעשה, הזדמנות ללמוד טכניקות להרגעה עצמית. אפשר, כמובן, לנסות ולהיעזר ב'חפץ מעבר' כמו דובי או בובה, שיהוו באופן זמני תחליף לנוכחותה המנחמת של אמא. מה שחשוב הוא לשבור את ההרגל הישן ברגישות ונחישות. שם המשחק כאן הוא עקביות, וכל וויתור מצדכם רק יגביר את הניסיונות של הילדים להחזיר את המצב לקדמותו. ידוע לי שקיימים ספרים טובים בנושא, וגם פורום שמנהל ד"ר אבי שדה (חיפוש קצר בגוגל יביא אותך לשם בקלות). במידה ותרגישו שאתם צריכים עזרה, מספר שיחות הדרכה עם פסיכולוג קליני של ילדים יכולות לעזור ביותר. בהצלחה וליל מנוחה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית