קשר טיפולי

ערב טוב, אני בטיפול בערך שנה. אחרי הרבה התנגדות והימנעות והרבה שתיקה, התחלתי לשתף קצת פעולה עם המטפלת ולנסות לתת לה להתקרב קצת. הבעיה שאני מרגישה שהיא נותנת לי מסרים מנוגדים. היא מרשה לי להתקשר, לשלוח לה SMS מתי שאני רוצה. אבל אני מרגישה לפעמים שהיא מתעלמת ממני (זה לא אומר שאני כל הזמן מתקשרת, אלא רק כשאני ממש צריכה לדבר איתה), ומתייחסת להודעה רק בפגישה שאחרי ואז הדבר איננו רלוונטי. כשאני מנסה להתקרב ממנה (למשל אם זה דרך מתנה..) אני מרגישה שהיא שמה לי גבול בצורה עדינה. וההפך גם נכון, ברגע שאני מרגישה שהיא חודרת יותר מדי לחיי או שהיא מצליחה להתקרב ממני, אני מבטלת פגישות, או חוזרת לשתיקה. מה דעתך על הדברים שנאמרו כאן. איך את מסבירה את מערכת היחסים, האם היא נכונה? בריאה?

שלום דנה, אין ספק שאתן עדיין מחפשות את הדרך... הדרך ליצור אינטימיות רגשית, לשמר את האינטימיות מרגע שנוצרה, לעזור לך לחוש אותה גם מחוץ לפגישות עצמן. אני חושבת שאת כל הדברים שכתבת לי, כדאי להביא לתוך הפגישות הטיפוליות: את ההרגשה שמותר לחצות את גבול הפגישה הטיפולית, אך אולי בעצם לא כל-כך כדאי כי לא תיעני... את ההרגשה שאת רוצה לתת לה משהו קונקרטי, אבל נידחית... את ההרגשה שגם לך יש כוח, ומשום שאת יכולה להתנתק ולהתרחק ברגע בו הקשר יחווה קרוב מדי ולכן מסוכן... אני בטוחה שהדיבור על תחשות אלה יפתח אופקים חדשים בטיפול, ואת כמובן מוזמנת 'לדווח מהשטח'... לילה טוב, אורנה