חבר בדכאון

שלום אני וחבר שלי, בשנות ה20 לחיינו. כבר שנתיים שאנחנו ביחד, אוהבים מאוד ותומכים אחד בשני. בחודשים האחרונים הוא השתנה. מבן אדם שמח, ספונטני, חברותי שהיה מפתיע אותי כל פעם מחדש, שהתשוקה בערה לו בעיניים, הוא הפך לבן אדם מריר, עצוב, מתרחק מכל האנשים שאוהבים אותו, ולצערי גם ממני. אני מצידי רוצה לעשות הכל כדי שהיה לו טוב. דיברתי איתו, ניסיתי להבין אותו ומה עובר עליו...אבל הוא לא כל כך משתף אותי. הדבר היחידי שהוא אמר לי , זה שהוא מרגיש קצת בודד. בתגובה לכך הסברתי לו כמה הוא בן אדם מדהים ומיוחד, ושהוא לא לבד כי אני איתו ושיש תקופות בחיים...קניתי לו מלא מתנות וניסיתי להרעיף עליו הרבה אהבה, אבל זה לא עזר. הוא עוד יותר מתרחק..אפילו לבוא לישון אצלי הוא כבר לא רוצה. שלא לדבר על איזה שהוא מגע איתי (הוא טוען שהוא לא מסוגל אבל מאוד רוצה). ואני כל כך משתדלת, אני כבר לא יודעת מה לעשות. הוא רוצה שניפרד עד שהכל יעבור לו (בטענה שהוא עושה את זה בשבילי, כדי שאני לא אסבול) והוא בשום פנים ואופן לא מוכן לקבל עזרה מגורמים חיצוניים. אפילו לשלוח הודעה לפורום הזה הוא סירב. בבקשה..אני כל כך אוהבת אותו ודואגת לו מה עוד אפשר לעשות?

שלום מבולבלת, נשמע לי שאת צודקת, והחבר שלך באמת זקוק לעזרה. כמה חבל שיש מקרים בחיים בהם העזרה לא יכולה להתקבל ממי שאוהב אותנו, אלא דווקא מאדם חיצוני למערכת. חשוב שתמשיכי לדבר איתו על הצורך להתייעץ עם איש מקצוע. לפעמים, על-מנת לשקף לאדם את השינוי שעובר עליו ואת חשיבות הפנייה לעזרה מקצועית, כדאי לאסוף מספר אנשים קרובים (חברים שלו, הוריו, אחיו), להזמין אותו למפגש משותף עמם ולהשמיע לו כיצד קבוצה זו רואה את מצבו הנוכחי. מפגש כזה עלול להיות חוויה קשה ומטלטלת, אך אחריה קשה יותר 'להתחבא' מאחורי האמירה שאין צורך בעזרה. מעבר לכך, חשוב לי להזכיר משהו גם לגבי עצמך - מותר לך להמשיך ליהנות מחייך! אל תקדישי את עצמך רק לרווחתו, אלא טפלי גם ברווחה האישית שלך. עשי דברים משמחים ומהנים על-מנת להחליף כוח, ואל תשתפי פעולה כל הזמן עם העצבות והמרירות שהוא חש כעת. נסי לזכור שרק כך תוכלי להמשיך לתמוך בו לאורך זמן... בהצלחה, אורנה