שוב היי

לדרור שלום, היתה לי תחושה לא טובה היום לגבי מצבה הבריאותי של המטפלת שלי,שהיא לאחר ניתוח, הרגשתי צורך להתקשר אליה,לשמוע שהכל בסדר. ענה לי מישהו לטלפון האישי שלה שאמר לי שהיא לא מרגישה כל כך טוב. לא ביקשתי לדבר איתה.אבל לא יכולתי שלא לשאול אותו מה קרה איתה.הוא אמר שהיו לה כאבים ולא מרגישה טוב ,ויותר מזה התביישתי לשאול.. הייתה לי תחושה חזקה שמשהו "רע" קורה לה ובאמת משהו קרה. האמת שאני דואגת לה מאוד. על אף שאני שוקלת ברצינות לעזוב את הטיפול , לאחרונה אני לא מסתדרת איתה. אני דואגת ואין באפשרותי לעשות כלום חוץ מלחכות שהיא תתקשר אליי, ולא נראה לי שזה יקרה, אחרי הפגישה האחרונה.

חן שלום, אני מתיייחס בתשובה שלי גם לפנייה שלך מהלילה. נשמע לי שאת מאוד פגועה מהמטפלת שלך, חשה שהיא לא מבינה אותך ואף מעליבה אותך. אני מסכים איתך שאם אלו היו דבריה הרי שלא ברור אם באו ממקום טיפולי, ובכל זאת אין זה אומר שאין בהם ערך טיפולי וזאת מהסיבות הבאות. ראשית את אומרת שהיא פגעה בך ואת כבר נפגעת בעבר ולכן לא מוכנה יותר לתת לאף אחד לפגוע בך. אני מאוד מבין את זה, אבל אני גם יודע שבחיים יש עוד הרבה הזדמנויות להיפגע. בעיקר בקשרים קרובים שחשובים לנו. ולכן יש לך הזדמנות פז לעבוד דווקא מתוך הפגיעה, לראות איך את יכולה להתמודד איתה באופן יעיל עבורך ולא בנטישה מזעם. שנית נשמע לי שהדברים שהיא אמרה היו מאוד פוגעים אבל זה לא אומר שאת לא יכולה לקחת מהם משהו. את מדברת על הנטייה שלך להסתגר בבועה כשקשה לך ואולי המטפלת בתסכולה, ובאופן לא מבוקר שקפה לך משהו מממה שההסתגרות הזו עושה לאנשים שסביבך. בעיניי זה רק אומר שאכפת לה. ולבסוף, וכאן אני מתיייחס גם לדברייך האחרונים, מאחורי המטפלת שלך עומד אדם, ולדברייך אדם שעבר ניתוח לא פשוט לאחרונה שייתכן והשפיע על תגובתה. אבל, וכאן אני משער בלבד, יש לי תחושה שאת מרגישה שיש בך משהו הורס, משהו שהורס אותה פוגע בבריאות שלה. ואת חוששת שהיא לא תרצה לראות אותך שוב, למרות שהיא התקשרה אלייך והזמינה אותך להיפגש. עצתי לך היא למרות הקושי ובגללו להיכנס לטיפול, לא לברוח ממנו. העובדה שנפגעת ואת רוצה להמנע מכאב ברורה, אבל לא זו הדרך, לדעתי לפחות. דרור

לדרור שלום, חזרתי וקראתי את התשובה שלך מספר פעמים. בעיקר את החלק הראשון שמתייחס לפגיעות ... כתבת לי: "אני גם יודע שבחיים יש עוד הרבה הזדמנויות להיפגע" . כל כך יודעת. רק שבמקריםמאוד מאוד מסוימים אתה מרגיש שאתה לא רוצה להיות במקום שפוגעים בך, שאתה לא רוצה לספוג פגיעות שלא מגיעות לך,ואתה לא רואה דרך אחרת מלבד לעזוב בכעס ובלבד שלא יפגעו בך כשלא מגיע לך. לא חושבת שזה נכון לאף אחד להישאר היכן שהוא מרגיש שפוגעים בו ולספוג זאת. ובמקרה הזה אני מרגישה שדבריה לא נאמרו מתום לב,אלא מתוך כוונה אמיתית לפגוע בי באופן אישי. אני הייתי שם בחדר,אני ישבתי מולה ואני הרגשתי ,ואני מאוד סומכת על התחושות שלי...ולכן אני כועסת עליה. ואני גם שלמה עם כל מה שאמרתי לה ועם איך שהתנהגתי, ו אני לא מצטערת על כלום כלום. מהסיבה הפשוטה שלא אני זאת שצריכה להצטער ,ולהרגיש לא בנוח. זו היא שצריכה.... אבל היא לא תתנצל בפניי כי היא חושבת שכמטפלת מותר לה לומר לי מה שבא לה מבלי להתנצל על כך.יש לה נטיייה לחשוב שבכל היא ורק היא צודקת. ודבריי לא נאמרים ממקום קטננוני,אני פשוט מכירה את המטפלת שלי... אגב,זו לא הפעם הראשונה שהיא פוגעת בי,וספגתי את הפגיעות שלה , וידעתי להתמודד לדפדף הלאה. ועוד דבר חשוב שאני רוצה להגיד הוא 'שההסתגרות' הרגעית שלי בבועה לא עוררה בה כעס כלל וכלל, היא כעסה על דבר אחר, שאמרתי שאני מרגישה שאני מפריעה לה...אוי,נו באמת. ואיני מבינה מדוע האמירה הזו הכעיסה אותה. וגרמה לה להתפרץ.... העובדה שהיא גם בנאדם,ברורה לי.לא חושבת שנכון לשפוט אדם בשעת כעס(על אף שלא הבנתי מנין הכעס בא)ועוד כשאני יודעת שהמצב הבריאותי שלה לא קל לה וכנראה משפיע עליה ..... ולא חושבת כלל שיש לי חלק בכך שהיא לא בקו הבריאות. ואני לא מרגישה אחריות לכך. באמת ובתמים שאני דואגת לה. ואני גם כועסת. מאוד. לחזור לטיפול ולהתמודד עם זה? זה נשמע הדבר הנכון שאני צריכה לעשות בשבילי כי זה ללכת ולהתמודד.חשוב מאוד,אכן. אבל זה גם לוותר לה....