היי!!

הפגישה השבוע היתה קשה.בכל המובנים. שתקתי ולא דיברתי,על אף שרציתי להוציא את מה שיושב על הלב... אבל ללא הצלחה. במקום זה נתתי לה לקרוא מה שכתבתי בין לבין הפגישות.. והיא קראה והגיבה,ואני הקשבתי לה לכמה רגעים ופתאום נכנסתי למן בועה ונעלמתי לה, והיא לא שמה לב שאני לא "איתה" . עד ששמתי לב ששורר שקט בחדר והבנתי שהיא מחכה שאגיב לדבריה,התנצלתי על שלא הקשבתי לה. והיא אמרה לי שהיא יודעת שקשה לי .אני בכיתי .הייתי גם חולה עם חום היא הרגישה את חוסר האונים שלי...קיצרנו את הפגישה ,לבקשתי. ושבוע הבא ביקשתי "הפסקה" . הרגשתי שזה מה שנכון לי, היא הציעה לי בכל זאת להתקשר אם אזדקק לפגישה... אמרתי לה שאיני רוצה להפריע לה יותר בכלל. לא יודעת מה גרם לה לכעוס עליי? להתעצבן עליי? להגיד שאני חושבת בצורה מטומטמת ומתסכלת את הצד השני (אותה)? אני רק ביקשתי הפסקה... לא ידעתי שזה אסור.... אני עכשיו כועסת עליה,מרגישה שהיא לא מבינה אותי. היא טוענת שהיא כן,אבל אני לא מאמינה לה. אמרתי לה מפורשות שאני כועסת כועסת, לא מאמינה לה בכלום. יצאתי מהחדר שלה בכעס..."איימתי" שאיני מגיעה יותר... למחרת היא כן התקשרה אליי. כן רצתה שאחזור אליה,שאתן לעצמי להיעזר,כן אמרה שאכפת לה,שהיא היתה שמחה מאוד מאוד לעזור לי יותר, אלו דברים שאני יודעת.יודעת שאכפת לה.באמת . אבל אני כועסת עליה. ממש לא בא לי לחזור אליה לפחות עד "יעבור זעם" . דיברנו על הדברים באופן מאוד גלוי בטלפון, הכל כבר נאמר, אבל הנימוקים שלה ללמה היא כעסה עלי באותה פגישה לא נשמעים לי מוצדקים כלל. כואב לי מה שקרה, חושבת שנפגעתי מספיק בחיים שלי,לא מוכנה לתת לאף אחד לפגוע בי יותר.גם לא לה. וזין על הכל...על הכל... חבר שלי אמר לי לעשות מה שמרגיש לי נכון, ושכן כדאי לתת לה הזדמנות נוספת בפגישה נוספת להסביר את עצמה. מרגישה שאני במבוי סתום עם הטיפול, ובאמת שאני לא יודעת אם להמשיך מכאן. אשמח לעזרה. חן(סליחה אם הייתי בוטה.. כואב לי,כואב.)

חן שלום, עניתי לך למעלה, דרור