שבת שלום

היי ליאת, מה שלומך? גם לי בא לכתוב לך היום. בכלל לפעמים בא לכתוב לך הכל מהכל. לספר לך. לשאול אותך. להתלבט ביחד איתך. לא יודעת אם קראת את ההודעה שלי, שכתבתי במשמרת של אורנה. בכל מקרה, עוברים עלי עכשיו כל מיני דברים. אבל אני צריכה ללמוד, אז נעלתי אותם בתיבה סודית. בפגישה הטיפולית שאלתי את הפסיכולוגית שלי אם היא מרגישה שאני מחזיקה אותה עכשיו נורא חזק בין הפגישות או שזה רק שלי. היא אמרה שהיא חושבת שכן, שהיא מרגישה. מעניין איך זה... גם את מרגישה כשמחזיקים אותך? חוץ מזה שלומה טוב. נראה לי... דווקא היום אני בסדר. אל תשכחי לספר מה שלומך. נורית

נורית יקרה מאד, תמיד כיף כשאת בסביבה! עברתי עכשיו על ההודעות מהמשמרת של אורנה, ולא ראיתי אותך. התחפשת? (עוד יש זמן). כל הסטודנטים באשר הם, יודעים שכדי להצליח בבחינות חייבים לנעול בתיבה הסודית את כל מה שסובל דיחוי. ככה פשוט. לפעמים פשוט אין ברירה. יש להניח שה?מ?תנה של כמה ימים או שבועות לא תיצור פוטנציאל נפיץ מדי, וכשתיפתח התיבה לבסוף, אפשר יהיה להתבונן לתוכה ולהעריך מחדש את המצב. השאלה שלך (אם אני מרגישה) גרמה לי להרהר קצת. לא בטוחה. לפעמים מספרים לי, ואז זו לא חכמה. לפעמים לא מספרים לי, ואז אני יכולה רק לנחש, באחוזי הצלחה ששיעורם לא ידוע. כשאני יודעת שמטופל עובר תקופה מורכבת, אני מוצאת את עצמי עסוקה בו די הרבה בין הפגישות, במחשבותי, אולי כהיענות לא מודעת לצורך שלו להחזיק בי. אני אוהבת לשמוע שאת בסדר. נדמה לי שגם אני, למרות שהיומיום שלי נראה ומרגיש כמו רכבת-הרים. את מוזמנת לספר לי, אני אוהבת לשמוע :-) ליאת

אוי ליאת, איזו תגובה מחממת. עשית לי ממש טוב על הלב. אני רוצה לספר לך. מאוד! אבל הכל נעול בתיבה הסודית, שכחת? :-) כשתפתח התיבה, אני אחלוק איתך כמה אוצרות... הלוואי ואלו היו אוצרות... בעניין הרכבת-הרים... אני מקווה שזאת רכבת-הרים טובה, כזאת שמרגשת. ולא כזאת שעושה בחילה... אני מצרפת לך את ההודעה שלי לאורנה. היא מהמשמרת של שבוע שעבר (אני לא מתחפשת. רק בפורים, כמובן). http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-686,xFT-618854,xFP-619006,m-Doctors,a-Forums.html כתבת: "כשאני יודעת שמטופל עובר תקופה מורכבת, אני מוצאת את עצמי עסוקה בו די הרבה בין הפגישות, במחשבותי, אולי כהיענות לא מודעת לצורך שלו להחזיק בי." אהבתי. מאוד. תודה לך. תמיד. נורית