ל'חברותיי הותיקות'

איך שמחתי שתמכתן בי אתמול,וכעת- אחרי שקיבלתי אישור 'רשמי' לכתוב,לשתף, אעשה זאת,רק כי עידודכן עוזר לי מאוד,אומנם כעת איני יודעת אפילו אם אני 'נשמעת 'פתטית' ברצוני העז לשתף את כל מי שירצה במה שעובר עליי,אך אני בכל-זאת עושה זאת, למרות שאיני יודעת אפילו איך להתחיל,חוץ מזה שאשתף אתכם שכרגע רע לי מאוד!!!!! עד כדי כך שאפילו המחשבה על כך גורמת לי לדמעות בעיניים.... ; ה'חיים' הן אלה ש'בחוץ' והן אלה שבעולמי הפנימי מאכזבים אותי מאוד כרגע,הם ממש לא נראים לי כהגדרה של 'חיים',אלא יותר כהגדרה של 'סבל מתמשך' (ורק כדי שלא אובן לא נכון,איני מתכוונת ל'כוונות קיצוניות'חלילה,אלא רק לתיאור הרגשתי),סבל שאין לו באמת פיתרון ממשי,כל 'פיתרון' עוזר קצת בהתחלה ואז 'דועך' כמו נר שעומד להיכבה. אני מרגישה גם שאין לי יותר מוטיבציה כמעט לכלום,ובטח שלא מוטיבציה לחיפוש עבודה או בן-זוג לחיים,כי מה אם אתאכזב ואפגע שוב,כפי שפעמים רבות פגעו בי - בעבר,לא נראה לי שאצליח 'לעמוד בעוד כישלון',עוד אכזבה,עוד פגיעה,עוד סבל,עוד כאב-לב נוראי שקשה אפילו לתאר-כשבוטחים כ"כ בבוס/בן-זוג/חברה וכו'- ו'נותנים' לאותו אדם את 'כל כולי'(את המרץ,האמון-האמונה,האופטימיות,הידע,הכישרון,היכולת ועוד ועוד...) ובסוף הכל 'מתנפץ לרסיסים' כשאותו אדם כאילו 'יורק עליי בפרצוף',וזה רק אחד מהם- אך מה קורה שגם שני בוסים אחרים (שאיתם היתי לזמן קצר מאוד) הונו ורימו אותי,אחד פשוט כי לא היה אמין מספיק לומר לי שאני בסה"כ 'במבחן' אצלו,של מספר ימים,ושהוא מתכוון 'לבחון' עוד בחורות כמוני,והשני שחשב שאם אני רווקה ללא חבר, ומיואשת מחיפוש העבודה,אז זכותו 'לנצל את שירותיי',גם מעבר ל'עבודה גרידא', ולכן-את אותו אחד עזבתי 'במהירות הבזק',כי הרגשתי 'טיפשה ומושפלת'(למרות שלא נתתי לזה 'לגלוש' מעבר לנגיעות 'במקומות אסורים',ושאם לא היתי נואשת בעיניין אותה עבודה ואם לא הייתי בהלם,אותו אדם היה חוטף 'סתירה מצלצלת' על המקום,אך גם העובדה שהיתי לבד איתו בשעות הערב,השפיעה על החלטתי באותו רגע),אך זה לימד אותי שאסור לבטוח באף-אחד!!!!!!!!!!!!! בעולם הזה,לא משנה לאן אפנה אנשים תמיד ינצלו אותי,תמיד יפגעו בי,כל פעם שאני בוטחת במישהו אני 'נכווית קשה מאוד', וכדי לא 'לחשוף' את עצמי,אספר גם שהיו מקרים נוספים שנכוויתי-ממקומות ממסדיים שונים,נכוויתי בזמן וכסף,אך לא אוכל להרחיב בכך(למרות שהייתי רוצה מאוד). איך זה קורה שתמיד...תמיד...תמיד....יש לי יכולת שיפוט מטעיית של אנשים,תמיד אני בוטחת מאוד באנשים,ואז 'אוכלת אותה' בגדול?! למה העולם לא יכול להיות טוב ואמין יותר!? {זה בסדר - אני יודעת שזאת שאלה נאיבית,של ילדה קטנה,כי אין כ"כ 'טוב' בעולם הזה,אלא יש רוע...בלי הפסקה,ההוכחה היא שאפילו בפורום זה אנשים לא מוכנים לנסות אפילו להבין אחרים,אלא רק את 'עולמם הצר' ואנוכיותם,ואיני רוצה לפגוע באף-אחד ,אך ככה אני רואה זאת,שתמיד בכל מקום יהיו התנגדויות למשהו - לא כי זה באמת מפריע,אלא כדי שלא יהיה קל וטוב לאחר,זאת דעתי לפחות}. מצטערת שאולי אני נשמעת ממורמרת כ"כ על כל העולם,אך פשוט 'רצף האכזבות' בחיי גרם לי לכך. מקווה שלא העקתי עליכן יותר מידיי עם 'צרותיי'? משתנה

אני לא חברה ותיקה..אבל לא אכפת לי להיות חדשה...קראתי מה שכתבת, וזה מאוד נגע לליבי, ואני רוצה להתייחס לכמה מהדברים שאמרת. בקשר לכך שיש רק רוע בעולם, אני בשלב מסוים תפסתי עיקרון של העולם, כמו שבגיל מסוים לומדים שהעולם עגול והווא יכול להיות גם חומר למחשבה בשבילך. אם היית עומדת מול מישהו ולא היה בניכם הבדל, לא הייתה לך שום דרך להגדיר את עצמך ברמה הכי פשוטה.אם לא היו "אחרים" לא היה מה שמייחד אותך. אחרים לא במובן היום יומי של שמות גוף- אני אתה והוא, אלא אחר! בדרך החשיבה, במנהגים, בדרכים לאהוב - הכל...אבל הבדל יוצר גם קונפליקט, וכן, אנחנו יצורים קונפליקטואלים וטוב שכך. לכן האנשים האלו שרק רוצים לחבל לך ולעשות רע, הם פשוט הם..זה לא קשור אלייך ( במובן הטוב ). תנסי לחשוב שבדעות השונות שלהם הם מאשרים אותך ולא דוחים אותך. ראיתי גם שבתגובה הראשונה שלך אליהם הגעת למסקנה דומה...אני מקווה שתהיי חזקה, ולא תתני לאחר את כל כולך, תשאירי לעצמך קצת..ככה אם הקונפליקט יהיה גדול מדי, תוכלו להיפרד בלי שהוא יקח אותך איתו ( אומרת לך ולי גם יחד...גם אני עשיתי אותה טעות..מודה (: -וזה פאקינג כואב )!! אני מקווה שפעם באה שתהיי בעבודה, תעשי אותה בשביל עצמך..את לא תרקי לעצמך בפרצוף(ניסיתי פעם אחת,זה מאוד קשה, לכוון עם הלשון וכו...).טוב, שיהיה לילה טוב. חברה חדשה.

אשמח לחברותך,אומנם רשמתי ל'ותיקות' אך זה רק בגלל התגובות הלא כ"כ ידיותיות שקיבלתי אתמול,ולכן החלטתי לפנות ל'ותיקות',ואני שמחה על כל מי שמצטרפ/ת. באיזו דרך אופטימית ויפה את מגדירה את העולם,ואני קצת מקנאה בלך על האופטימיות שלך,למרות שהבנתי שגם את 'נפגעת' וגם לך יש 'צלקות משלך'. תודה, אשמח להמשיך לקרוא את תגובותייך, משתנה

יתפרש בטח לא נכון,וזה שנתתי 'לבוס השני' לגעת בי ב'מקומות אסורים',וזה לא היה כך, אומנם הוא ניסה ליצור חיכוכים לא ראויים בקשר בין בוס לעובדת,בינינו,ויצר קצת,אך מיד התרחקתי ממנו,ובשום-אופן לא הרשייתי לו להכניס ידיים ל'מקומות אסורים',אך אפילו חיכוך לא רצוי או יצירת סיטואציות שבהן אהיה חייבת להיצמד אליו וכו,ויצירת סיטואציות אחרות שיאפשרו לו 'להתבונן',זה לא אמור להיות; אך בטח שלא אפרט זאת כאן ולא בשום מקום אחר,רק חשוב לי להדגיש שהייתי ונשארתי 'אדון לגופי'.

"הייתי ונשארתי 'אדון לגופי' (ציטוט שלך..) נכון מאוד,כך זה צריך להיות.... זו גם מנטרה שאני משננת לעצמי... אין שום סיבה שבעולם שתתני למישהו(יהיה זה בוס או כ"א אחר) לגעת בגופך כנגד רצונך. את יודעת, כל פעם מחדש את מצליחה לגעת בי עם .האותנטיות שלך,בגילוי הלב שלך , ובכנות שלך. מצטרפת גם אני לקודמתי ומאחלת לך שתצליחי לראות גם את החלקים הטובים של העולם. שולחת תקוות להרגשה טובה יותר, חן( שמשתדלת לשמור על קור רוח כי גם לה קשה.)

..אני מרגישה כ"כ מובכת כעת מהדברים שכתבתי,כי אומנם באמת כתבתי אותם 'מהלב' ,אך נראה לי שבגלל הפסימיות שבדבריי(שזהה לפסימיות בחיי),יצרתי מעיין 'ענן שחור וכבד' על האופטימיות של כולכן ושל הפורום(בזמן האחרון),ועל כך אני מצטערת,אם דכדכתי מישהי או מישהו. תמיד כשאני כותבת משהו אופטימי אני מקווה שה'עץ' ישאר ולא 'ירד' לתחתית העמוד, והיום קיוויתי שמישהו כבר יכתוב משהו וש'עץ' ישכח.