אימי פנסיונרית שקונה יהלומים לנכדתה מכסף שאין לה

שלום, אימי פנסיונרית כבת 70 שחיה לבד. היא אינה אישה בריאה פיזית ועברה ניתוח קשה לא מזמן. מצבה הכלכלי לא משהו ואין לה שום חסכונות או רכוש בעל משמעות. מאז יצאה לפנסיה, לאט לאט התחילה לבזבז כספים על שטויות. לתחושתי זה מעין פיצוי על חוסר העניין בחייה כי אין לה ממש תעסוקה או חברים. כמה שדיברתי איתה על הנושא- זה לא עזר. לאחרונה הלכה ורכשה שרשרת יהלומים לנכדתה ב 2200 ש"ח לכבוד הבת מצווה. את הסכום היא פרסה לתשלומים. היא עשתה זאת בלי ליידע אותנו הילדים (מלבד את אחותי- אמא של הנכדה שטוענת שביקשה ממנה לא לקנות, אך ההתנגדות לא היתה משמעותית לתחושתי). בינתיים ירד תשלום ראשון והיא כבר מושפעת מכך כלכלית. ניסיתי לדבר איתה ולהסביר לה שאדם במצבה הכלכלי לא יכול לקנות מתנת בת מצווה בסכום כזה, אבל פשוט אין עם מי לדבר. מבחינתה היא טוענת שהיא רוצה להשאיר משהו לנכדה "לאחר מותה". יש לה עוד 3 נכדים, ולא סביר שהיא תוצא סכומים כאלה על מתנות ותיקלע למצוקה כלכלית. כדי להבהיר את המצב שלה, אציין שהיא ביטלה מנוי לשירות חירום רפואי בסך 40 ש"ח לחודש כי זו הוצאה שמכבידה עליה. אני אובד עיצות. ניסיתי להסביר לה המון פעמים שכל הבזבוזים שלה יהפכו בסופו של דבר לנטל עליינו הילדים, ושאין צורךף לקנות מתנות כל כל יקרות. גם מתנה ב 500 ש"ח לבת מצווה זו מתנה נאה. ניסיתי גם לומר לה שאין שום תועלת בתכשיט שעולה כל כך הרבה לילדה בגילה ושיתכן שהנכדה בכלל תחשוש לענוד אותה אם תדע מה מחירו, או לחילופין תאבדאותו (כי לא יגלו לה מה ערכו) ואז יגרם צער לאימי. זה קצת גרם לה לחשוב, אבל היא טוענת שככה היא רוצה. אין אפשרות להחזיר את התכשיט אני חושש כי חלפו 3 שבועות ומממילא תכשיטים לא ניתן להחזיר למיטב ידיעתי. יש לי תחושה שאחותי (אמא של "הנכדה") לא ממש מנעה מאימי לקנות את התכשיט היקר למרות שידעה על כוונתה מראש. אחותי אמרה מידי פעם שהיא מרגישה שקופחה כלכלית/ריגשית בהשוואה אליינו 2 האחים האחרים ולכן אני חש שהיא רואה במתנה דרך לתגמל אותה עצמה באמצעות מתנות לביתה. מובן שאין בסיס לטענות הללו שהיא העלתה בעבר, ואם כבר אני זה שלא קיבל ולא רצה דבר מאימי מעולם ואין לי שום טענה על כך כי אני מודע למצבה. עם זאת חשוב להבין שאימי יכולה לבזבז את כספה גם על שטויות שאינן קשורות בנכדים, אבל רוב הוצאותיה נוגעות למתנות לנכדים, תכשיטי זהב לימי הולדת של אחיותי, מבצעים מפוקפקים בחנויות, או הזמנות מערוצי הקניות וכד'. היא לא מוכנה לגשת לטיפול פסיכולוגי שלדעתי היא זקוקה לו כדי להתגבר על ההתמכרות שלה לקניות. אגב, אימי לא אדם קל. היא מאוד ביקורתית כלפי משפחה, סביבה, שכנים. היא לא אדם רע, אבל חשוב לה שכולם יתנהלו לפי חלילה, ובדרך היא יכולה מאוד להעליב, לפגוע ולכפות את דיעותיה. יחד עם זאת היא אדם מאוד לא בריא וזה גורם לה לחרדות רבות (היתה משוכנעת שלא תצא מהניתוח האחרון בגלל שאינו קוראת בקלפים אמרה לה משהו לפני 30 שנה). מה אנו יכולים לעשות? אנחנו חוששים מהבזבזנות, אי התעסוקה ולעובדה שאין לה שקל בודד ליום סגריר, וכל זאת בעקבות בזבזנות כרונית בלתי ניתנת לריסון. אי מאיתנו האחים לא בעל אמצעים ולא נוכל להקצות משאבים לכל טיפול או הוצאה חריגה אי ידרשו. עודדתי אותה לחסוך, אבל היא פשוט לא מסוגלת. הקניות תופסות חלק ניכר מזמנה. תודה רבה, עומר

אגב, אחותי אומרת שיתכן שמדובר באגרסיביות מכוונת של אימי נגדנו. אולי כדי לזכות בתשומת לב, או כדי להפוך למעין קדוש מעונה שבוחר "להתאבד כלכלית" ותמיד להיות תחת אחריותנו מבחינת חובנו המוסרי. אנחנו דווקא ילדים טובים כלפיה, אבל יש לה לא מעט ביקורת כלפי כל אחד והתנהלותו בחייו האישיים, בחירת בן הזוג, הטיפול בילדיו וכד'. מצטער על אורך הדברים. לא שמתי לב.

שלום עומר, תיארת בעיה מורכבת ביותר, ואורך הדברים מובן בהחלט... התגובה שאני ממליצה לנקוט בה היא תגובה מדורגת, והיא נעה מבקשה חד-משמעית ומפורשת מכל ילדיה להימנע מבזבוז הכספים, ועד אקט קשה ביותר של לקיחת אמצעי התשלום ממנה. בדרך לשם יש מגוון אפשרויות תגובה חריפות פחות, וכדאי שתשבו ביחד ותגבשו דרך פעולה משותפת. שיתוף הפעולה בין ילדיה הוא גוורם קריטי: קשה להתעלם מתגובה מאוחדת, חריפה ובלתי מתפשרת, והיא וודאי תרגיש שאין מקום להפעלת מניפולציות ביניכם. במקביל, לא הייתי מתעלמת מהמשמעויות הרגשיות של הוצאת הכספים הבלתי מבוקרת. אני מאמינה שאתה צודק בהתרשמותך שהיא מנסה 'להגיד' משהו על חייה, על היחסים שהיא מקיימת איתכם, ובהחלט כדאי להקשיב... לכן, לצד התקיפות הבלתי מתפשרת, הציעו לה גם הקשבה ותמיכה בלתי מתפשרת, ואל תפסיקו לדבר על האפשרות של טיפול פסיכולוגי. שיהיה בהצלחה, אורנה