לחברותיי הוירטואליות ולמנהלי/ות הפורום !

'חברותיי הוירטואליות' שלום,למה שלא ניצור כאן בפורום מעיין 'סבב תמיכה',בלי קשר להתייעצויות(אם נצטרך)? אני מתכוונת למצב בו מישהי מאיתנו אם תרגיש שהיא זקוקה לתמיכה שהיא לאוו-דווקא מקצועית,תרשום ותבקש זאת,ואם תרצה תפרט גן מה מעיק עליה. כמובן שזה'פתוח' להשתתפותם של כולם,ולא רק של ה'משתתפות הותיקות'. מה אתן אומרות על כך? נשמע לכן 'דבילי',משהו שיכול לעזור,או משהו שצריך לתת לו לקרות מעצמו? וזה כמובן,רק אם זה בסדר מבחינתכם - אורנה,ליאת ודרור ? אם כן אשמח 'לפתוח את הסבב',למרות שאולי אחשב בכך כ'נודניקית' בעיניכן. בתודה מראש, משתנה

כעת אני מרגישה שבטח 'עשיתי מעצמי צחוק' בבקשתי זו,ואני מתלבטת אם מיהרתי לרשום אותה או לא,ומה אתן תחשבו עליי כעת.... .

כלל לא עשית צחוק מעצמך, משתנה יקרה, בעיני זה יפה שאת כה ישירה וישרה,אוהבת את הכנות הזאת שלך. לא בושה לבקש תמיכה או עזרה ,חושבת שזה צורך לגיטימי ועוד חושבת שבכולנו יש את המשאלה הזאת להיות מוחזקים ,ואהובים. בעיני כלל לא הבכת את עצמך ,אל תדאגי... נזכרתי עכשיו ,תוך כדי שאני קוראת את הודעתך, שאני לפני יומיים רציתי להיעזר ונורא הבכתי את עצמי. אני נורא נבוכה עד עכשיו... מהתכנים שהעליתי בהודעתי. בכל מקרה אני באופן אישי מזכירה לך שאני כאן,יקרה. חן

חמודה תתחילי לחיות. החיים זה לא בפורום!

אחלה רעיון, טוב ומועיל להרבה מן המשתתפות. בדיוק בשביל זה הוקם הפורום בכתובת הזאת: http://www.tapuz.co.il/communa/userCommuna.asp?FolderName=doctors עייף נוסף (מאלה שמתעקשים לא לכבד את הכללים שנקבעו)

חן וליהי אני מודה לכם על תמיכתכן בי ובבקשתי,בין אם תהיו נוכחות בפורום באותו זמן או לא. ול'עייף' ולזאת שמצטרפת אליו,אני גם מודה לכם על התייחסותכם. ל'עייף' נכון שבזמן האחרון קצת חזרתי יותר לפעילות בפורום,אך לא חזרתי להיות 'מכורה' אליו,וגם (בניגוד לעבר) הפעם,אפילו אם אני קוראת שאלות ותשובות של אחרים(את אילו שמעיינות אותי,כפי שהבנתי שרבים בפורום נוהגים לעשות),איני 'נכנסת לעומק' ולא מכניסה את עצמי לדכדוך מכל 'צרה' של מישהו אחר,כפי שהיה בעבר; אז כתשובה לשאלתך : כן,נגמלתי מהפורום,וכעת אני מווסתת את כניסתי אליו לפי מה שנוח לי ולפי זמני הפנוי, למרות שלא אשקר שכשאני מחכה לתגובות,אכנס קצת יותר. ולזאת ש'מצטרפת לעייף'- נכון שהחיים הם מחוץ לפורום,אך לא מובן לי, אם אינך חושבת שיש חיים בפורום,אז מה את עושה במקום כזה,הרי ברור שאם אפילו ביקרת כאן - זה בגלל שנושא הפורום עיניין אותך,ואם הגבת אז בטוח שתיכנסי שוב, אז בבקשה תסבירי לי, אם החיים האמיתיים הם בחוץ ולא כאן (וזה לא טוב לדעתך)-אז למה אינך מיישמת מה שאת ממליצה לי - להתרחק מהפורום? והאמת היא שבאמת מעניין אותי לדעת למה בקשתי כ"כ מפריעה לכם? אתם אינכם רוצים 'להיפתח' בפני אחרים,אך מה מפריע לכם שאחרים יעשו זאת?במה זה 'פוגע' בכם? כי בהתחלה אולי קצת נפגעתי מתגובתכם,ולכן לא הגבתי ישר,,אך אח"כ קלטתי שזה טוב שהגבתם,גם כי זה טוב שכל-אחד ירגיש חופשי להגיב לפי 'נקודת מבטו' ,וגם תגובותיכם בעצם 'חישלו' אותי - שאיני יכולה תמיד לצפות מכולם שיתמכו בי וש'בחיים האמיתיים' צריך לקבל הן את התגובות החיוביות והן את השליליות,ולהפיק את המירב מכולן. תודה, משתנה

משתנה יקרה, אני מבסוטית ממך. גם מהבקשה המקורית שלך, שכרגיל נוגעת בכנות שלה, ועוד יותר מזה אני מבסוטית מההודעה האחרונה והכל-כך אינטליגנטית שלך. בעיני, את מכניסה לכיס הקטן שלך, את כולנו. ולעייף, למצטרפת ולנקודה הקטנה - אני מנסה לגלות את האיפוק, גדלות הרוח והבגרות של משתנה, אבל פשוט לא מצליחה. רוע. פשוט רוע. כל טוב, יעלה

משתנה יקרה: בקשתך כל כך לגיטימית. תשובתך כל כך חכמה, בוגרת. נוכחותך בפורום הזה נעימה וחשובה לי מאוד. התגובות של "עייף", "מצטרפת" ו"נקודה" העלו חיוך מסויים על פני. נזכרתי איך נשלחנו כולנו, מתוך הסערה, אל הפורום בתפוז, ואיך פסקה בו הפעילות ברגע שנסעת לחו"ל. ועוד חשבתי, איזה חלק יש לך בחזרה של כמה מה"ותיקות" להשתתפות פעילה בפורום. את נוגעת בי. במאבק העיקש שלך, ביכולת החשיפה שלך, בהבנות, בתובנות... חשוב לי להגיד לך שאני... מצטרפת אליך. ערנית, רעננה... הדר

אכן כן, תגובה בוגרת ויפה ל"רעי הלב". הגבתי כפי שהגבתי מתוך אכפתיות- תתפלאי לשמוע. צאי לחיים ותחיי אותם, אל ת?צ?ר?י את עולמך למסך המחשב. את תולה המון בכפייתיות שלך ומאבדת הרבה בדרך. נכון גם אני משוטטת לי בפורום אבל לא תמצאי אותי שואלת ללא הרף על כל מנוד מצב רוח ולכך התכוונתי.

מדהים כמה מהר ההיסטוריה של הפורום חוזרת על עצמה... לא כל-כך מזמן היינו במקום דומה - היו משתתפים שביקשו לעצמם בפורום מקום חם ואישי, והיו משתתפים שביקשו לעצמם מקום אינטלקטואלי יותר, מקום של שאלה-תשובה ממנהל/ת הפורום. בפעם ההיא הצענו שתכתובות אישיות יתנהלו במעין 'קומונה' אינטרנטית. מי שביקר בימים ההם בפורום, זוכר שנוצרה פגיעה גדולה, שנוצר שבר שמהדהד בפורום עד היום, בעיקר דרך היעדרותן הבלתי משתמעת לשתי פנים של 'המשתתפות הוותיקות'. בזמן האחרון הן שוב כאן, והכינויים המוכרים משמחים ומנחמים, רומזים שגם לאחר פגיעה עזה מתאפשר לעיתים תיקון... ומה נעשה עכשיו? איך נצליח להחזיק ביחד את כל הקצוות? יש לי תחושה שהעניין נעוץ במינונים, ושכנראה יש מינון מתאים שצריך לחפש אותו. אני מתכוונת למינון שיאפשר לעצים של תמיכה הדדית להתקיים, כך שמצד אחד זוכרים שיש מקומות נוספים לעשות זאת (דוגמת המיילים הפרטיים), ומצד שני זוכרים שלא לכל עץ 'חייבים' להיכנס, ומותר בהחלט להניח לדברים מסוימים להתקיים מבלי שנקרא/נגיב אליהם. לילה טוב וחמים, אורנה