......

דרור, מרגישה שעוד רגע ואתפוצץ . אין אויר. חנוקה מדמעות. שלא יוצאות. מרגישה מטונפת.מלוכלכת. לא נקייה בכלל. שונאת את הגוף שלי.... הייתי היום בקניות בגדים. והמוכר בחנות ניסה לפלרטט איתי ניסה גם לגעת בי, אבל זה לא היה בכוח.. לא בדיוק...רציתי לצרוח שיפסיק אבל אם הייתי צורחת הייתי עושה צחוק מעצמי. והוא היה יוצא הבסדר בסיפור הזה. אפילו בת דודה שלי אמרה שהוא חוצפן,וחרמן. מאוחר יותר הלכתי לצילום סינוסים. והרנטגן אמר לי תורידי חולצה,תאספי את השיער וכו'... לא יכולתי כבר... בשלב הזה נישברתי התחלתי לבכות בקופת חולים.. לא ידעתי להסביר למה.. אני מוצפת . נמאס לי כבר להריח ריחות. להרגיש נגיעות.. העבר המגעיל הזה פוקד. איך אני לא יודעת להתמודד עם זה? התקשרתי למטפלת. כי נשברתי ,לא יכולתי. וגם היא לא הבינה אותי. גם לה לא אכפת. פתאום היא כבר לא "רואה אותי" איך היא יכלה להגיד לי שאני צריכה להפסיק להתייחס לכל "פוץ" שמתחיל איתי? (מה זה פוץ?) ולהפסיק להיפגע מכל הערה שגבר זורק לי ,לגבי הגוף שלי..(מחמאות... בעיקר. אבל לא נעים לי עם זה.אפילו זה קשה לי.) היא לא מבינה אותי. והיא חושבת שזה אמור להיות קל לחיות עם ההשלכות של הפגיעה המינית. והעבר עדיין מלווה אותי, לא קל לברוח ממנו. אבל זה כנראה לא משהו שהפסיכולוגית שלי תבין. אני לבד לבד לבד עם הכל. וקשה בלבד. מפחיד. ואני מרגישה עכשיו חסרת אונים. ואני מתביישת בעצמי ובמה שעברתי. ומרגישה שרוצה להיעלם.

שותפה לנדודי השינה .. קראתי בלב כבד עצובה איתך נשמע כל כך לא פשוט להרגיש 'רדוף' ככה הלוואי וידעתי מה לומר כדי להקל הלוואי ויכולתי להקל יש ימים שהכל רע, וכל מה שיכול לקרות לא טוב קורה, אל תרגישי בושה.. זה קורה שנשברים. זה קורה. שולחת ליטוף רך לראש ומבט דואג, אם רק הייתי יכולה לשלוח יותר... היה לך יום קשה תני לעצמך קצת לנוח ליל מנוחה חן יקרה, לילך.

ל. כשאני קוראת שוב את הודעתי מאמש אני מצטערת שרשמתי אותה. שזרקתי מה שעלה לי,בלי לחשוב לפני כן. הייתי נורא טעונה ריגשית,כנראה, ולבד עם תחושות כה קשות. עכשיו אני נבוכה , מרגישה בושה בדברים שעשו לי, מרגישה בושה בעצמי. ועכשיו,חוזרת לשתיקתי. תודה על דברייך, יקירה.