דעיכה והעלמות רגשית

נקלעתי למצב מאוד קשה בלשון המעטה והדבר ארע לפני שנתיים. בשל שלל אירועים פוגעים, מעליבים וכו'יב מידי אנשים קרובים ומשמעותיים לי, כמו כן- הדבר נגרר לפורום ששם כבר איבדתי את חוש הכיוון, נחשפתי יתר על המידה ונפגעתי קשות מהתקפה ישירה ובלשון גבוהה של סטודנטים לפסיכולוגיה. ניכסתי לעצמי ביתר קלות כל דבר שפורש ונותח אודותיי עד שלמעשה חוויתי פגיעה (כנראה) נרקיסיסטית מאוד חזקה. הן בידי המטפלת שלי דאז והן בידי אנשים מהעבודה, ודבר גרר דבר...נכנסתי לסחרור וכיליתי את כל כוחותיי עד לאפיסת כוחות ואף משהו דמוי פסיכוטי קל, מחשבות יחס שתוכנם מעליב מאוד את דימויי העצמי. למעשה אני כלל לא התאוששתי מאז, הפגיעה הנ"ל הותירה אותי סמרטוט, ממש שבר כלי. פגיעה, נעלבת בקלות (מה שלא היה לפני כן), חסרת ויטליות ותחושת רווחה פנימית. אני רוצה לציין- כי קודם היה לי דימוי עצמי לא רע בכלל, הייתי מבסוטית מעצמי, ממראי, מתבונתי ומיכולתי להשיג לעצמי תפקידים ועבודות אטרקטיביות. כל זאת היום כאמור, היום בגדר הסטוריה. אני מרגישה אומללה, נוטה לבכות על מצבי, מלאה ברגשי אשם מאחר ורק אני הבאתי זאת על עצמי. המצב ההוא - השאיר אותי בנוסף גם בריקנות, בלי יכולת להנות , ובאכזבה עצומה מעצמי. כיום אני חסרת תקווה לחלוטין, אני לא מאמינה כי במצבי הנוכחי....מחוקה, לא נותר שם טיפה של כוחות, שאוכל להתגבר ולחזור להרגשתי ולתפקודי הקודם. ניסיתי תקופה לקחת תרופות אנטי דכאוניות, אך ללא הועיל. ניסיתי אף טיפול פסיכולוגי נוסף, אך ללא הועיל. אני מרגישה כי כל דבר שנקרה בדרכי כיום, ינחל כשלון ...וכך מתקיים לו מעגל קסמים ללא הפסק ופתח יציאה ממנו. האם לדעתך הכנה, אפשרי להתגבר איכשהו על המצב הנ"ל, גם כעבור שנתיים ללא תזוזה?

שרית שלום, ביקשת את תגובתי הכנה, ותגובתי הכנה היא שאני לא מתיימר לדעת מהתיאור שלך, למרות שהוא מפורט מאוד, מה מצבך, ומה יכולתך לצאת ממנו. אם הייתי עושה כך היה זה לא מקצועי ולא אחראי מצידי. אבל ישנו משהו בדברייך שמשך את תשומת לבי ונראה לי משמעותי, את מחפשת מה יאפשר לך לחזור למה שהיית, לתפקוד הקודם שלך, אבל בלי להכנס לפרטים נראה שעבר עלייך משהו מאוד משמעותי, וייתכן והציפייה שתוכלי לחזור כרגע למה שהיית לא רק שלא עוזרת לך אלא מכשילה אותך. כלומר את רואה עצמך או חוזרת למה שהיית או כשלון מוחלט, כלי ריק. אני לא מסכים לתפישה הזו. לדעתי יש עוד טווח גדול של אפשרויות באמצע והעבודה הטיפולית שלך, בין אם לבד ובין אם בטיפול, היא לאפשר לעצמך להיות במקום הזה, באמצע ולא לפסול אותו. בין אם זה יוליך אותך בסופו של דבר למה שהיית, ובין אם זה ייצב אותך על משהו אחר, על שרית שונה. זו לפחות דעתי הכנה, דרור