שאלה

היי ליאת, אני בחורה בת 30 וחבר שלי בן 32 אנחנו חיים ביחד כשנה וחצי.. בחמישה חודשים האחרונים יש לנו המון מריבות ותמיד זה על אותו סיפור... אני לא מרגישה מספיק יחס ותשומת לב כמו בעבר והוא מצדו הכל בסדר, הוא אומר שהרגשות שלו כלפיי לא השתנו ושהוא אוהב אותי.. לאחרונה צץ העניין של החתונה והוא התחיל לשאול אותי אם אני חושבת שאנחנו מתאימים? ושמפחיד אותו כל העניין הזה שאנחנו קצת שונים מבחינת סגנון בילוי,ספרים,מוסיקה וכו'... הוא חושב שאנחנו צריכים לקחת פסק זמן של שבועיים ולהחליט. אני מרגישה ממש חסרת בטחון פתאום בקשר אני מפחדת וממש לא יודעת מה לעשות, ברגע שהוא התחיל לדבר על זה התחלתי לבכות ואז הוא אמר שאולי נחכה עם זה וננסה ללבן את הבעיות בננו......אני ממש מרגישה פחד, חוסר בטחון בעצמי ובזוגיות שלנו וממש לא יודעת מה יהיה נכון בשבילי, האם אכן אנחנו צריכים הפסקה ולחשוב על חתונה או על פרדה או קודם ללבן את הבעיות בננו. מאד אשמח אם תוכלי לתת לי איזו עצה? אני ממש מבולבלת.. מאז השיחה שלנו אני כל הזמן חושבת שלא טוב לא איתי, ושהוא רוצה להפרד ממני אבל אין לו את האומץ וכאילו הוא מחכה שאני יעשה את הצעד הזה בשבילו, אני ממש כבר לא יודעת מה לחשוב.. לאחרונה אני מרגישה שהרוב אני זו שיוזמת ומחזיקה את הקשר... בתודה מראש ליהי

ליהי יקרה, הבסיס לכל קשר זוגי טוב היא תקשורת פתוחה וכנה, בה יכול כל אחד מבני הזוג לתת ביטוי לרגשותיו, וגם לחששות, לספקות וללבטים. כאשר את מגיבה בבכי מר (אפשר להבין אותך, זה בוודאי היה מאיים ומדאיג) משהו ביכולת שלו להתלבט איתך ביחד מופרע, והעניינים יורדים למחתרת. כאשר הספקות שלו במחתרת, העמימות אצלך גוברת, ואיתה גם הפחדים והחששות. לכן, עם כל הקושי שבדבר, אני מציעה לך לאזור כוחות, וליזום שיחה פתוחה, בה תוכלו שניכם לבטא את רגשותיכם באופן גלוי ופתוח. הבדלי סגנון אינם בהכרח מכשלה, בעיקר אם מודעים להם, ומאפשרים דו-קיום בשלום. כאשר הקונפליקטים והקשיים נדחקים ולא מדוברים, הם יוצאים בדרכים אחרות ומחבלים בקשר במוקדם או במאוחר. המחשבה שלא טוב לו איתך יכולה באמת להדאיג ולאיים, וזה רק מחדד את הצורך לדון בכך, ולחשוב האם וכיצד אפשר לשפר את מצב העניינים ביניכם. ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה! ליאת