סתם תחושה שיש לי....

מאז שלשום בלילה,אחרי שהוספתי לשירשור הקודם שלי את הסעיף שצירפתי כאן (בהמשך),אני מרגישה שאתן אולי קצת כועסות עליי על כך או שאולי נמאס לכן ממצב-הרוח השונים שלי ומה'נדנודים' שלי,ואולי הפסקתן להאמין לי בגלל זה,אני צודקת בכך,או טועה לחלוטין? ובבקשה תיידעו אותי אם נהפכתי לחסרת רגישות ואני איני מבינה אתכן? נורית,הבנתי שאת עוברת תקופה קשה,ואני מקווה שלא נעלבת מהתגובה שרשמתי בשירשור שלך? הסעיף שאליו התכוונתי במה שכתבתי למעלה הוא: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-686,xFT-618765,xFP-618987,m-Doctors,a-Forums.html מקווה שלא תיעלבו או תכעסו מבקשתי זו,ושבכל לא 'אהרוס את חברותי הוירטואלית' איתכן? שבגלל חשש זה חשבתי רבות לפני שכתבתי הודעה זו. בתודה מראש, משתנה

אהלן משתנה, קודם כל- סחתיין על הקישור! אשת האדמה וחן ודאי גאות מאוד :-) לגבי שאלתך, אני שוב מזדהה... גם אני, אם אני כותבת לתחושתי יותר מדיי, ולא מגיבים (כי אולי אין באותו רגע מה לומר וזה נורמלי ובסדר) אני מתחילה להרגיש שאולי הגזמתי, ואולי העקתי ואולי אמרתי משהו לא במקום, ואולי ואולי ואולי... מתישה את עצמי בים של "אוליים" שבדרך כלל מספיק איזה "שטויות" או "חפיף" אחד שאני אומרת לעצמי כדי לגרום לי להפסיק את הנבירה הזאת. אבל לפעמים גם אלף "חפיפים" לא מספיקים ואני ממשיכה בשלי, לייגע את עצמי במחשבות שאין בהן ממש. (או כך אני מקווה...) אז ביחס לשאלה שלך אני עונה לעצמנו שני דברים: 1) אני קצת משתדלת יותר לשים לב איפה אני שופכת את הלב. אם אני מרגישה צורך לעשות את זה, אני משתדלת לפתוח הודעה משלי או להתחבר להודעה שלא אומרת כלום (כמו שהיה לא מזמן, על כפתור הוספת ההודעה שנעלם, או הודעות ה"בוקר טוב", "ערב טוב" של מנהלי הפורום). קרה לי כבר פעם או פעמיים ששפכתי משלי על הודעה של מישהו אחר שציפה לתגובה על דבריו.. גנבתי פוקוס בלי כוונה (שוב סליחה). אז כאן ההלקאה העצמית שלי הייתה במקומה אני חושבת, ואני משתדלת לא לעשות את זה יותר. 2) אף אחד לא באמת מכיר אותנו כאן, ולכן אולי יותר קל לשתף בכל המחשבות והלבטים. לי לפעמים קשה לדעת מתי להפסיק. אז המדד שלי זה אני. כשזה גורם לי להרגיש לא בנוח אני מפסיקה, או משתדלת. אם לתושבי הפורום ("תושבי" :-) לפעמים נדמה לי שעברנו לגור פה..) לא בא לקרוא באותו רגע, הם יכולים גם לא לקרוא, זה בסדר.. חלק תמיד יקראו. חלק גם יגיבו. לפי כמות התגובות שאת מעוררת במה שאת כותבת נדמה לי שלא נמאס לקרוא אותך :-) תחשבי על מה הכתיבה מעוררת בך ולפי זה תחליטי. עזבי את מה שזה עושה לאנשים אחרים במנוחה... כאן אין לך מה לדאוג.. לא בטוחה אם עזרתי.. אולי השתלטתי בלי משים על ההודעה שלך? :-) (אוותר על ההלקאה העצמית להפעם, הכוונות היו טובות..) הרגיעי את המחשבות, ל.

ל. היקרה, תודה על המחמאה,ואני באמת מודה לחן ולאשת האדמה, את רואה שאני תלמידה טובה... . גם אם אינך רואה זאת כרגע,עזרת לי מאוד בתשובתך, ראשית- עצם זה שמישהו מגיב זה כבר נתן לי תחושה חיובית, שנית - עודדת אותי בתשובתך שאת מבינה את הרגשתי טוב,וגם בדברייך עצמם הסברת במילים ברורות את תחושותיי(שהן דומות ואף זהות לתחושותייך) ולבטיי ונתת לי להרגיש כאילו 'הוצאת לי את המילים מהפה' (רק שאני לא הצלחתי לתאר כ"כ בבירור את הרגשתי - במקרה זה). זה בסדר - לא השתלטת על ההודעה שלי,למרות שלא אשקר - שבקריאת אמצע ההודעה(בגלל דברייך) חשבתי לשניה אחת כך,אך מהר מאוד שיניתי את דעתי והבנתי עד כמה עזרת לי בתגובתך. בקיצור...מאוד שמחתי לקרוא את תגובתך ותמיכתך בי,את גם תמיד יודעת להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון (דבר ש'בעולם החיצוני' לא תמיד יודעים ליישם),אך שלא יובן לא נכון - יחד עם זאת את 'כותבת מהלב' ומרגישים זאת. אינך צריכה 'להלקות את עצמך' על כתיבתך,כי לא 'הפרעת' לשום דבר ולא 'השתלטת' על שום-דבר,אלא רק עזרת. תודה, משתנה

(((((((((משתנה))))))))))))))))))))) לאחר דבריה המרגשים של לילך, נשארתי בלי מילים. אל תקשי עם עצמך, איש לא מאס בך כאן. בטוחה שאת תקבלי עוד פידבקים שיבהירו לך זאת. ואת אכן תלמידה מצטיינת. קיבלת 100!!!! כל הכבוד!!!!! :-))))) שלך, חן(המורה... :-))

עם מורות מצויינות כמוך וכמו אשת האדמה,איך אפשר לא להצליח בכך. ואגב 'המורה חן' - כבר יומיים רציתי לנסות זאת ולראות איך יצא ולא רציתי לשלוח סתם הודעה,והיום - שמחתי שיכולתי להיעזר בזה כשבאמת היתי צריכה,וכמו 'תלמידה נלהבת' ציפיתי לראות איך מה שלמדתי יצא,ואיך שנשלחה ההודעה מיד בדקתי איך יצאה,ושמחתי כש'המשימה הצליחה' - נשמע 'תינוקי' מאוד, נכון!? תודה, משתנה

משתנה, מבחינתי הכל בסדר! מצטערת, אין לי כוחות להתייחסות יותר עמוקה. נורית

זה בסדר גמור - נורית, אני מבינה למה אין לך כוח להתייחסות עמוקה,הלוואי שיכולתי אני לתמוך בך עכשיו,אם תרצי פשוט תגידי....,קראתי מה עובר עלייך עכשיו. ואני שמחה שאינך כועסת ושלא נעלבת ממה שכתבתי. משתנה (שתמיד שמחה לראותך...)

משתנה יקרה, כמו הבנות האחרות שהגיבו כאן, גם עלי לא נמאסת בכלל. אני אוהבת את הכנות ואת הפתיחות שלך. מעריכה מאוד את הנכונות והיכולת להעזר כאן. תמשיכי לשתף. יעלה

ערב טוב, השאלה עד כמה מותר לנו להיות כאן, לתפוס זמן אוויר, להביא את המצוקות שלנו, מרחפת ממעל כמעט תמיד. נוספה לה גם השאלה האם יוכלו להמשיך ולקבל אותי גם כאשר אני מוצף, חרד, נזקק? ואיפה עובר הגבול הזה, שממנו והלאה אנחנו מכבידים, מציפים, מעיקים? חסרי רגישות? השאלות שלך, משתנה, הן שאלות שכל אחד מאיתנו שואל כאן בפורום, אבל גם בחוץ. בבית, בעבודה, באוניברסיטה. עוד הזדמנות ללמוד משהו על עצמנו. לילה טוב ליאת

ליאת שלום ותודה על תגובתך, כשאת 'שמה מול עיניי' בצורה ברורה כ"כ את כל הדברים שמציקים לי,בצורת שאלות, אני ישר חושבת - איך אדע את התשובות לכל השאלות האילו? איך אהיה בטוחה שתשובותיי ותגובותיי יהיו נכונות? (האם רק דרך טיפול דינאמי? או גם במשוב מאנשים ש'מכירים'אותי וכו'? האם יש עוד שיטות?). {האמת היא שאני אוהבת תשובות ברורות,ולא אוהבת שאלות}. יעלה, תודה גם לך על תגובתך,כל תגובה חיובית (כפי שכולן הגיבו) שאני רואה,מחזקת אותי, כי אני יודעת שיש לי את תמיכתכן.