עצב

איןלי שום שאלה מסויימת רק צורך להוציא קצת... התחושה הזאת שהכל חסר טעם , שהכל רק נגרר .הבדידות הזאת אין לי את מי לשתף(לכן אני כותבת כאן לראשונה). אני מרגישה את העצב משתלט עלי ואין לי כוחות לזה שוב.. אני מנסה להיות חיובית ולחשוב שאולי יהיה שבוע נחמד אבל בינתיים אני רק מרגישה שאני שוקעתואין לי כח להתנגד כבר....

ד שלום, ראשית אני רוצה לחזק אותך בכך שפנית לפורום והחלטת לשתף בכאבך. שנית הייתי רוצה לומר לך שהמודעות שלך למה שקורה לך, שזו התחלה של שקיעה חשובה. היא מעידה שיש בך כרגע כוחות ולכן את יכולה וצריכה להשתמש בהם כדי לגייס כל עזרה חברתית או מקצועית בכדי להמנע מהחרפה של מצבך, את עדיין יכולה לעשות את זה, יש בכך הרבה טעם. זו נקודה חשובה עבורך וחשוב שתמצאי את הכוחות בעצמך ובסביבתך, דרור

כל מילה מכאיבה.. מרגישה כל כך כמוך כל כך מפחדת לשקוע לשם שוב מי יחלץ אותי הפעם? וכמה זמן יקח עד שאשוב מחדש? כל כך עייפה.. רק לא להישמט עכשיו.. ד, בואי נחזיק את הלילה.. אולי מחר..? תקווה ארורה-נפלאה פלרטוט נואש עם תהום.. ואולי מחר?..

תודה לכם על העידוד. ל' אם הכאב היה יפה כמו הנחסוח שלך...תודה

מתוך ניתוק... אף-על-פי-כן-ולמרות-הכל, הנה שיר קטן של אהוד מנור ז"ל. זה לא שיר גשם של מצברוח קודר, זה דווקא שיר ילדות כל-כך חמוד שמתאים למזג אוויר של היום: חוטים של גשם / מאת אהוד מנור עוד מעט ירד פה גשם בוא ונישאר בחוץ. נתחדש כמו הדשא בעולם יפה, רחוץ. הסתכל, הנה חוטים של גשם; מישהו רוצה לתפור בגד חג לכל העמק, לגבעות, להרים ולמישור. בוא ונחכה לגשם, נצפה עד שישוב. נחכה לו עד הערב שידע שהוא חשוב. איך תפרו להם חוטים של גשם כובע טמבל לחצב, ועכשיו תצא השמש ותוסיף לקישוט רקמת זהב. הנה כבר יורד הגשם, משמחה רוקד הברוש. הטיפות יורדות בקצב, מרטיבות לי את הראש! א.ה. אשת בוקר