בלבול, גועל ועוד כל מני

שלום. המצב הוא כזה: לפני חודשיים, נפרד ממני בחור שהייתי אתו קצת יותר מ 6 שנים. היינו אמורים להתחתן. הוא הציע נישואים, ופחות משבוע אחרי שקניתי שמלת כלה, וכל שאר הדברים היו מאורגנים, הוא החליט שצריך להפרד... ועכשיו, בחור שאני מכירה בערך 5 שנים נכנס לתמונה עם כל מני הצהרות אהבה משונות. הוא מקסים, ותמיד היה לנו קשר טוב עם המון תחומי עניין משותפים. הדברים התגלגלו לנשיקות ונסיון עצוב במיטה (מרוב התרגשות הוא לא הצליח לתפקד). הבעיה: אני מסתובבת עם תחושת גועל משונה! אני לא מבינה למה! ברור לי שמצב הבלבול שלי טבעי, אבל ראוי לציין שגם עם הבחור שהייתי אמורה להתחתן אתו הרגשתי ככה בחצי שנה הראשונה. יש לי עומס קיטש בראש מצד אחד, עד כדי שאני לא מסוגלת להסתכל עליו בלי לעוות את הפרצוף, ומצד שני, כשאני מצליחה לרגע לחשוב הגיונית אני יודעת שזה יכול להיות משהו טוב. (למרות הנסיבות המקדימות) אני מרגישה שאני נחנקת!!! אני לא מסוגלת להכיל את המצב החדש הזה, ותמיד הייתי כזאת. מה זה?!?!? איך אפשר לרצות ולסלוד בו זמנית?!?!? מקווה שמישהו יוכל לעזור.

שלי יקרה, צר לי לשמוע על האכזבה הקשה שנגרמה לך בנסיבות שתארת. אני יכולה לתאר לעצמי עד כמה מפתיע, פוגעני ומעליב יכול להיות ביטול חד צדדי כזה של חתונה. כרגע, את בקשר עם ידיד ישן, שמעורר בך גועל ומשיכה בו זמנית. נדמה לי שהגוף שלך מאותת לך משהו, וכדאי להקשיב לו. קשר כל כך ממושך ומשמעותי, שנקטע באופן כה ברוטלי, חייב "להישטף ממחזור הדם שלך" לפני שתתפני לקשר משמעותי חדש. להרגשתי, עדיין לא לגמרי עיכלת את מה שקרה, לא עיבדת את הפגיעה והעלבון, ולא נפרדת באמת ממערכת היחסים הקודמת. יכול מאד להיות, שכדי לטשטש את הרגשות העזים שעוררה בך הפרידה, הרשית לעצמך להיכנס לקשר זמין, פשוט כי הוא שם. לא בגלל שהוא באמת נכון לך. נסי לא לדחוק בעצמך בכוח, ולהשאיר את הידיד הישן-חדש בסטטוס החביב שלו עד שתרגישי אחרת. אל תכפי על עצמך קשר לא נכון. הקשיבי לגוף שלך. מאחלת לך שבוע שקט ורגוע ליאת