חרדות

שלום רב, ברצוני לקבל עצה לגבי ביתי בת ה 3 ושלושה חודשים. הילדה הינה ילדה חברותית מאד ובעלת מגוון רחב של חברים, בגן הינה עצמאית (לפחות מדיווח הגננת), ומשחקת בחברה יפה מאד. הבעיה היא כאשר הינה לבד, היא לא מוכנה להיכנס לחדר לשחק באופן עצמאי וצרכה אותי לידה גם אם אני נכנסת להתקלח היא רודפת אחרי עד שאצא, או שמביאה את המשחק אלי כדי שאשחק איתה יחד, ברצוני לשלוח אותה שנה הבאה לחוגים אך אני חוששת שלא תסכים להישאר לבד. מה ניתן לעשות כדי "לשחרר" אותה ממני.

שלום, עינת נראה שהקושי של הבת שלך קשור לקשר שלה איתך. אם את אומרת שבגן היא חברותית ומסתדרת יתכן שחרדת הפרידה שלה מתרחשת כשהיא איתך. הורים רבים וגננות מכירים את התופעה שילד לא רוצה לתת לאימו לצאת מהגן ולהיפרד. הילד בוכה בכי תמרורים וההורה דואג שהילד במצוקה, אבל הגננת מדווחת שמיד אחרי שההורה הולך הילד מסתדר, נהנה ושוכח מהעניין. אם זה המקרה עם הבת שלך לא תהיה בעיה עם החוגים. היא תתרגל לחוגים כפי שהתרגלה לגן. והתופעה תעבור. יחד עם זאת היכולת להיות לבד חשובה מאד מבחינה התפתחותית. את צריכה לברר את חומרת הבעיה. האם התופעה קורית רק איתך או גם כאשר היא עם אביה, האם היא מסוגלת להירדם בלילה, האם היא מסוגלת לשחק ולעניין את עצמה כשאת ברקע, האם לאחר שאת עוזבת אותה בגן היא נרגעת ומשחקת. אלה סוג השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך כדי להעריך את חומרת הקושי. בכל מקרה יש צורך לחזק את הבטחון שלה. לדבר איתה על זה שאמא בסביבה ושלא תפחד. לא לצעוק עליה כשהיא מפחדת. ולהמשיך בסבלנות לעבוד איתה על פרידה וחיזוק היכולת שלה להיות לבד. תנסי לבדוק ען עצמך אם את אמא חרידה, אם לך היו או יש חרדות מפרידה ומנטישה. האם יש אפשרות שאת משפיעה בדרת מסויימת על החרדות שלה. בכל מקרה לא מדובר בבעיה חמורה. התופעה מוכרת ונורמלית. רק אם מדובר בבעיה מוגזמת או שאת מרגישה מודאגת ומאבדת סבלנות כדאי להתיעץ עם פסיכולוג לילדים שיוכל לייעץ. הד"כ מדובר ביעוץ קצר ביותר. בברכה, אמיר