לגברת-סול

פיניקס מופלאה שלי, חזרתי קדימה, כמו שהצעת, אבל רק לרגע.. עברתי את הגבול אולי?.. בילבלתי? מרגישה שאולי אמרתי משהו שלקח למקומות לא קלים מרגישה צורך לבקש סליחה. (ולא חייבים לענות אם את מעדיפה שלא) מאחלת לך סוף שבוע מפיג-"רציצות" (בטוח יש לזה מילה..) שולחת חיבוק עדין, (אבל חם! :-) ל. וסליחה חבר'ה אם זה לא קשור לכלום..לא הצלחתי למצוא לי עץ מיותם להתברג עליו..ביי.

הי נשמה, כתבת לי כל כך רך ונוגע ועוטף ומתחשב ומושקע ורגיש ולבבי ומבין... מה עוד אומר. מה עוד... הנה אני פה, עליתי קצת לאוטובוס. התיישבתי קרוב, בעדינות... הרגשתי שאני לוקחת אותך אחורה. מושכת לקצבים האיטיים האלה. גוררת לאחור. שואבת לחשיכה. לתהומות. הרגשתי שאמצת לרגע את הרע שלי בהתגלמותו האינסופית, את הבדידות והסתתרות בלי לתת לגעת, להיתלות על עצים מיותמים... הוקל לי מאד לראות שעברת קדימה, לכאן, היכן שכולם. זה עזר לי, יודעת? ואנכי, נשארתי אדוארד מספרים, the beast... כן, האגדות האלה מדברות חרדות, כמו כל האגדות שנשארות אותן עם שינויים קלים בניואנסים במשך השנים. לאגדות שמורים הפתרונים שלהן... תמיד מתחבאת לי, זקוקה תמיד למסתור ולמקום לברוח. זה לא ישתנה כנראה. רק, רק הייתי צריכה להרגיש פעם שיש מקום שהוא שלי, שמותר לחיות ולא בגניבה... תראי אותי, הצלחתי בסוף לחבר כמה מילים למשפטים... ממש רועדת עכשיו... אמבולנס, you know תודה על המילים הכי חמימות שבעולם נגעת בלבי, ואני שמחה מאד מאד מאד לראות אותך בעמוד הזה שמלפנים שלך מכל הלב א.ה.

בנות יקרות, אני יודעת שלא קראתן לי, אבל אני כאן, קוראת את הדברים, מהרהרת בקושי שלנו להבין את הניואנסים הדקים של המותר והאסור. את הצורך להיות "ילד ביולוגי כשר", ענף לגיטימי בעץ שתול על פלגי מים. בבקשה, אל ת?ימ?שכו אחורה. ואגב, גם מאחור, אין אצלינו עצים מיותמים. תודה שבאתן. ליאת

קצת מבוישת עכשיו... תודה על כמות כזו של מילים טובות קראתי כבר לפני כמה שעות אבל לקח לי זמן לחשוב מה לענות.. נזהרת על עצמי. נזהרת ממילים טובות..מכירה את זה? (יש לי תחושה שגם את זה את מכירה היטב) כל כך תודה.. לא משכת אותי לאחור..את זה אני עושה יופי לבד, רק הצעת לי אפשרות שלא חשבתי עליה- להתחבא קצת בצללים ולהמשיך לדבר משם.. הפורום הזה מעניין לי... למרות מגבלות הוירטואליה אני בסך הכל מתנהגת כאן כמו בחיים... כשלחוץ לי בחיים האמיתיים אני יורדת לפעמים אל מתחת לשולחן..נחה שם קצת, נרגעת, חושבת על עצמי כ"רואה ואינה נראית" ואז שבה מחדש לחברת האנשים. אולי ההיתלות על עצים קודמים היא משהו דומה.. אני חיה עם זה בשלום. אני כנראה זקוקה לזה; לדומם מנועים כל כמה זמן.. המילים שלך כל כך נוגעות ... את כל כך לא beast בעיני! רחוקה משם אלפי שנות אור.. איך תלית עצמך על וו כל כך גבוה? לפעמים בא לי להוריד אותך בעדינות מהמקום הזה, שמחמיר כל כך, שסוגר.. שהרגליים שמפרפרות-בועטת כך באויר יצליחו להרגיש שוב אדמה.. אני קוראת שוב ושוב את המילים שלך ... מרגישה אותך כל כך אמיתי ולא יודעת מה להוסיף. כל כך הייתי רוצה שיהיה לך טוב... מותר עוד חיבוק? לילך. וליאת- לא חשבתי שתצטרפי, אבל כל כך שמחתי שכך עשית. כמו שאני תמיד שמחה. תודה לך, גברת שמש-חורף..