ניפגעתי

היי ליאת לאחר טיפול השבוע רציתי להתייעץ איתך,אני לא יודעת אם להמשיך .. כי נפגעתי ממנה. לפני שבועיים היא עטפה אותי בחיבוק חם ורך ומנחם,כמו שאמא מחבקת את הבת שלה, והיא ליטפה אותי ברוך ובמילים כמו שרק היא יודעת , פגישה לאחר מכן(זאת שהיתה השבוע) היא נעצה לי סכין בלב וסובבה אותו וזה כאב.כ"כ כאב באמת. עקב התלונות החוזרות ונשנות שלי בפניה על קשיי שינה (הסיוטים הורגים אותי בלילה..),אי שקט והפגיעה העצמית(לעיתים רחוקות אני פוגעת בעצמי )שנאה עצמית שממתגברת וההאשמות עצמיות בהקשר לפגיעה המינית שעברתי (תוהה אם אני אשמה לא אשמה וכו' וכו') אז היא הציעה לי להיעזר במקביל בעוד טיפול כדי לטפל בנושא הטראומה ... היא הדגישה במקביל לטיפול שלה,לא במקום. הפנתה אותי ל1202 לברר לגבי טיפול בטראומה כאמור(לא טרחה להפנות אותי .. הפנתה אותי לחפש לעצמי... ואיך אני אדע מי מטפלת טובה?) זה היה מעליב. זה נורא פגע בי. אני תוהה לעצמי ושואלת את עצמי אם היא חושבת שלא תוכל לעזור לי מדוע היא אומרת לי זאת עכשיו לאחר שנה של טיפול? בזמן הפגישה כמובן לא עיכלתי את זה, ואמרתי כן או.קי .או.קי . אבל עכשיו בעצם זה מבחינתי לא או.קי ... עכשיו הבנתי סוף סוף שהיא זרקה אותי. מצחיק לא? היה לה זמן של שנה(ושנה זה לא מעט) להבין שהיא לא יכולה לעזור לי ולומר לי את זה... איך היא חיכתה עד עכשיו? אמנם היא שבה והדגישה שאין מקום להפסיק את הטיפול שלי,דווקא ההיפך ,אבל כן להיעזר במקביל בעוד גורם. אני מתארת לי שהיא רוצה שאני אקבל את הטיפול הטוב ביותר ואני יודעת שהיא מטפלת די הגונה וישרה אבל בכל זאת ,אני מרגישה שהיא נוטשת אותי. ויש לי חרדת נטישה. ואני פגועה ואני לא יודעת אם להמשיך את הטיפול אצלה. אולי היא לא רוצה לטפל בי ולא נעים לה לומר לי ? מה דעתך, ליאת.? סליחה שכתבתי בצורה כה מבולבלת ... כל העניין הזה כואב לי...

ובמחשבה שניה ,ליאת. אני לא רואה טעם להיעזר במקביל בעוד טיפול... נניח ואלך למטפלת המתמחה בנושא של טיפול בטראומה ,מטפלת כזאת תוכל לעזור לי גם בנושא של השנאה עצמית והדימוי עצמי הפגוע וכל שאר הבעיות הפסיכולוגיות שיש לי, שכולן קשורות לתקיפה המינית. ואין לי את הפעמיים בשבוע כדי להגיע לשני טיפולים ,אני עובדת המון שעות ושבתות ,אין לי זמן. והשבוע הייתי אצל הפסיכיאטר עם קרובת משפחתי, והוא המליץ על אשפוז היא במצב פסיכוטי, היא אמרה לפסיכיאטר ששומעת קולות שפוקדים לה לפגוע בעצמה. והלב שלי נקרע מכמה היא סובלת מהסכזופרניה ,כמה המחלה קשה ,ואם תצטרך אשפוז זה יהיה קשה עבורה,באשפוז היא לא סובלת להיות,קשה לה וגם לי ולמשפחתי הביקורים בבית חולים פסיכיאטרי הולכים ונעשים קשים מאשפוז לאשפוז, אבא שלי חולה סכרת ולחץ דם ואסור לו להתעצבן במצבו.והוא ממש ממש עצבני. אבל הפסיכיאטר המליץ לאשפז... ודיברתי עם העו"ס והוא אומר לשמוע בעצת הפסיכיאטר... בינתיים היא על כדורים וזריקות, אין לי מושג איך אני שורדת את זה כל פעם מחדש? את יכולה להגיד לי שיהיה בסדר? ואיך יוצאים היום ורואים את כל החברים שלך שמחים ולי בא למות?

שבת שלום חן, לפני שנדבר על הטיפול שלך, אני רוצה להצטרף להמלצה של הפסיכיאטר, ולהגיע לאשפוז מוקדם ככל האפשר, כדי שהקרובה שלך תחזור לאיזון הכי מהר שאפשר. האשפוז, עם כל אי-הנוחות שהוא גורם, יכול להביא גם למידה של הקלה במשך היום, מתוך ידיעה שהיא בידיים טובות ואינה יכולה לפגוע בעצמה. באשר לטיפול שלך, נדמה לי שלא מדובר בדחייה או נטישה (כמו שאת מפרשת זאת) אלא דווקא בצעד אחראי, אולי גם מתוך משאלה לעזור לך באופן מדויק יותר, ולהיעזר בדעה נוספת מאדם המומחה בתחום הפגיעה המינית. את יודעת, בימים אלה אני עובדת במחלקה בבית חולים פסיכיאטרי, ושם נחשפתי ליתרונותיה של עבודת צוות וחשיבה משותפת. לפעמים, במקרים של מבוי סתום או במצבים בהם רק נדמה שזה כך, כניסה של גורם טיפולי נוסף יכולה לסייע מאד. החוויה כאילו היא נעצה סכין בלבך נוגעת ללב, וכדאי לדבר על כך איתה. כך תיווצר עבורה הזדמנות נוספת להסביר את הרציונל שלה. השאלה שלך, חן, מהווה הזדמנות גם עבורנו, להיזכר שפעמים רבות אנשים פונים במקביל ליותר ממטפל יחיד, ובכך מעלים את הסיכויים להיתרם. שילובים מוכרים הם כאלה של טיפול פרטני לצד טיפול קבוצתי, או טיפול פרטני לצד טיפול זוגי, טיפול דינמי לצד תרגול התנהגותי, טיפול פסיכולוגי לצד טיפול בהבעה, טיפול פסיכולוגי לצד התערבות של גורמי רווחה שונים. ספרי לאן מתפתחים הדברים, ונסי להחזיק מעמד. אני יודעת שלא פשוט לך. ערב טוב ליאת