בקשה - למשתתפים/ות הותיקים/ות ולחדשים/ות

אני יודעת שזה לא מקובל,וגם שבזמן האחרון איני במיוחד תומכת במשתתפות הותיקות,אך יש לי בקשה - שעבורי לא קלה במיוחד לבקש,אני זקוקה כעת למיכתכם ולעידודכם; שלא יובן לא נכון,לא שקרה משהו כעת,אך התקופה עצמה מאוד מדכדכת אותי,ומייאשת,ואיני מצליחה לייישם מטרות שהצבתי לעצמי - בנושאים שונים,והאמת היא שבנושאים מרכזיים בחיי פשוט התייאשתי מלהתמודד עם הדברים,כי מפחידה אותי מאוד החרדה העצומה שמלווה כל דבר משמעותי בחיי,ולכן כבר איני מנסה אפילו לגשת ל'דברים המפחידים'. איני מבקשת ממכם/כן פיתרון לכך,כי עליו אני כבר 'עובדת',אלא רק חיזוק ותמיכה, שעזרה לי מאוד הן בעבר והן לפני כשבועיים. אני מקווה שבקשתי לא נשמעת מוזרה, בתודה מראש, משתנה (אני מרגישה שכ"כ הרבה 'יושב לי על הלב' אך לא אלאה אותכם ב'צרותיי' וב'פרטים חסרי חשיבות').

משתנה יקרה, הבקשה שלך לא מוזרה בכלל. אחת התכונות שלך, שהכי נוגעת בי, עוד מהימים הראשונים שלך בפורום, היא גילוי הלב שלך. במילים פשוטות, בלי פוזה, את מבקשת את מה שכל כך הרבה מאיתנו רוצים וצריכים: מילה טובה, קצת יחס, קצת חיבה, בדרך הקשה כל-כך שאנחנו עושים. יופי שאת מתעקשת שלא לעשות את הדרך הזו לבד. ואנחנו הרי יודעים פה איזו דרך מדהימה וקשה את עושה. עד כמה את לא מוותרת. מוכנה להיות פה איתך, בכל דרך שאוכל. יעלה

משתנה יקרה! לא רק שהבקשה לא מוזרה, אני חושבת שהיא מראה על דרך והתקדמות. את מבקשת לומר לנו שקשה לך, ומזמינה אותנו להיות איתך. את עושה את זה בצורה כל כך ישירה כל כך עדינה וכל כך מזמינה. הנה, גם אני פה. מוכנה לתמוך, לאחוז יחד איתך את החרדה, עד שתהיה קלה יותר לנשיאה. החזיקי מעמד הדר

תודה על תמיכתכן ועל המילים ה'חמות' והמעודדות,כי הן 'מחממות את הלב' ומרגיעות, כשאני יודעת שתמיד יהיה מי שיתמוך בי,אפילו בלי שאומר הרבה ,בלי שאתנצל,אלא רק ע"י כך שאבקש בקשה ישירה ממכן,בלי כל גינוני הכבוד המיותרים,כי איתכן אני יכולה להיות 'אני' באמת,בלי כל ה'מסיכות'.

תודה על היחס החם,לעיתים אפילו מילה אחת והידיעה שאתן פה בשבילי ואיני לבד, עוזרת,במיוחד לראות זאת היום - כשרע לי מאוד,ונמאס לי מהכל,נמאס לי שבגלל שאיני עובדת בני-משפחתי רואים אותי כמעיין 'אשת העבודה והשליחויות' שלהם,ואף אחד לא חושב שאולי גם לי יש צרכים משלי ולפעמים בא לי סתם לנוח...שזה 'מצרך נדיר' עבורי בימים האחרונים-זה יותר גרוע מעבודה ב'משרה מלאה' שבה לפחות הייתי מרוויחה כסף ועצמאות כלכלית ונפשית,אך שוב - החרדה עוצרת אותי מלחפש ולמצוא עבודה וכו' ,ואני כמו במעיין 'מערבולת'. מצטערת על ה'השתפכות',התכוונתי רק להודות לכן על תגובותיכן ותמיכתכן,והמילים פשוט 'זרמו לי' וה'שיחרור' היחידי שלי הוא כשאני כותבת לכן זאת. מקווה שעדיין לא נמאסתי עליכן,ואני בטוחה שאורנה-שסיימה כבר את ה'משמרת' בטח לא תראה זאת,למרות שאשמח אם כן תקרא זאת,אך בכל זאת היה חשוב לי ליידע אתכן גם לגבי הרגשתי היום ולא רק 'לייפות את המצב'-כפי הכי קל לעשות.