חיבוק (שאלה לליאת, אבל כולם מוזמנים לענות גם...)

היי ליאת, יש שאלה שמטרידה אותי כבר זמן מה... ממה נובע הסירוב/המנעות של מטפלים מלחבק את המטופלים שלהם? האם זה נגזר מגישות טיפול מסויימות או שזה גורף? אני מודעת לכך שברוב הגישות אסור למטפל להציע כל מגע גופני למטופל, אבל בידיעה ובהסכמה משותפת של שני הצדדים, בידיעה והבנה שזה יכול לקדם את הטיפול, זה עדיין אסור? לפעמים נראה לי כאילו חיבוק מהמטפלת היה יכול כל כך להרגיע, לנחם. כמובן שאין לי אומץ להגיד לה את זה... אז מסתובבת עם הרצון הזה כלוא בתוכי... ולכולם: האם חובקתם בטיפול? הבעתם את הרצון להיות מחובקים? אילו תשובות ותגובות קיבלתם מהמטפלים שלכם? תודה... דינקה

היי דינקה, אני בדרך כלל מעדיפה לא לדבר על נושא שכל כך רגיש עבורי,אפילו לא בפורום אינטרנטי,אבל בגלל שביקשת כל כך יפה...:-) הנושא של החיבוק מהדמות הטיפולית מאוד מאוד משמעותי עבורי,בעיקר ואולי רק בגלל שחסר לי חיבוק שכזה בחיים.אני לא מבינה גדולה בפסיכולוגיה ובתאוריות טיפוליות,אבל אני מניחה שמגע, מעצם היותו דבר אישי ואינטימי שמקושר לרוב ליחסים קרובים ביותר-אין לו מקום בטיפול הפסיכולוגי.כמו כן,אם אדם יקבל את החיבוק שהוא כה זקוק לו (ואם הוא מבקש אז כנראה שהוא זקוק) מהמטפלת,אז יכול להיות שהמוטיבציה שלו לחפש חיבוק מחוץ לחדר הטיפולים תפחת,והטיפול יענה על צורך שבעצם לא עליו הוא אמור לענות-על הצורך במגע גופני,בקרבה,ביחסים אינטימיים.אני לא חושבת שזו מטרת הטיפול באשר הוא.מי כמוני יודעת כמה הייתי רוצה חיבוק מהמטפלת שלי,אבל זה לא יקרה וזהו:-)...עדיף לא להתייסר יותר מדי בנושא.אני בטוחה שאם רק תרצי ותחפשי,תמצאי את החיבוק שאת כל כך צריכה גם מחוץ לחדר הטיפול.אני בטוחה.כי אחרי הכל-אין כמו חיבוק (ואני אומרת את זה בביטחון גמור אפילו בלי שקיבלתי אחד כזה מעולם:-( יהיה בסדר!

היי נועה אני שמחה שהחלטת בכל זאת לענות... :) ברור לי שמגע בטיפול זו סוגייה בעייתית. אבל ברשותך, אני רוצה להסתכל על זה מזווית קצת אחרת.... המטפלת שלי אומרת, שאפשר לדעת אם טיפול הוא טוב, אם המטופל מצליח להעביר את ה"תיקון" שהוא חווה ביחסים עם המטפל, אל היחסים שלו בחוץ. לדוג' (אישית משלי) - אני נורא נורא סגורה. אז לקח זמן, אבל למדתי להיפתח אצל המטפלת. במקביל, ולאט לאט, למדתי גם להיפתח הרבה יותר עם חברים שלי, מחוץ לטיפול. ככה אני גם רואה את עניין החיבוק. (לפחות בהקשר שלי...). כיום, רוב מה שקורה לי בטיפול, גם קורה לי ב"חיים האמיתיים". אמנם בצורה קצת שונה, אבל קורה. אני מרשה לעצמי לרצות חיבוק "בחוץ", וגם לקבל אותו. ובכל זאת, חיבוק מהמטפלת זה שונה לחלוטין. לא יודעת. מה שבטוח, יכול להיות לנו דיון מעניין סביב הנושא... אשמח לעוד תגובות... דינקה

היי דינקה, אני בדרך כלל מעדיפה לא לדבר על נושא שכל כך רגיש עבורי,אפילו לא בפורום אינטרנטי,אבל בגלל שביקשת כל כך יפה...:-) הנושא של החיבוק מהדמות הטיפולית מאוד מאוד משמעותי עבורי,בעיקר ואולי רק בגלל שחסר לי חיבוק שכזה בחיים.אני לא מבינה גדולה בפסיכולוגיה ובתאוריות טיפוליות,אבל אני מניחה שמגע, מעצם היותו דבר אישי ואינטימי שמקושר לרוב ליחסים קרובים ביותר-אין לו מקום בטיפול הפסיכולוגי.כמו כן,אם אדם יקבל את החיבוק שהוא כה זקוק לו (ואם הוא מבקש אז כנראה שהוא זקוק) מהמטפלת,אז יכול להיות שהמוטיבציה שלו לחפש חיבוק מחוץ לחדר הטיפולים תפחת,והטיפול יענה על צורך שבעצם לא עליו הוא אמור לענות-על הצורך במגע גופני,בקרבה,ביחסים אינטימיים.אני לא חושבת שזו מטרת הטיפול באשר הוא.מי כמוני יודעת כמה הייתי רוצה חיבוק מהמטפלת שלי,אבל זה לא יקרה וזהו:-)...עדיף לא להתייסר יותר מדי בנושא.אני בטוחה שאם רק תרצי ותחפשי,תמצאי את החיבוק שאת כל כך צריכה גם מחוץ לחדר הטיפול.אני בטוחה.כי אחרי הכל-אין כמו חיבוק (ואני אומרת את זה בביטחון גמור אפילו בלי שקיבלתי אחד כזה מעולם:-( יהיה בסדר!

ומה הייתן אומרות אם המטפל היה גבר,גם אז הייתן אומרות שזה בסדר חיבוק?{ושלא יובן לא נכון,זה לא שאני 'פוסלת' חיבוקים בכלל,חיבוק ממטפל-גבר,שונה מחיבוק של חבר או ידיד} לדעתי חיבוק ממטפל/ת צריך להיות רק אם שני הצדדים מרגישים קשר ריגשי חזק וצורך לכך,אך גם אז צריך להיזהר מאוד שלא 'לטשטש' את הגבולות של מטפל -מטופל,כי אז לא יהיה ניתן להמשיך את הטיפול-לדעתי(כשאין מסגרת).

לדינקה על מגע בטיפול דיברו הרבה הרבה ועוד ימשיכו וידברו. אענה לחלק שהפנית למטופלים. כנראה שאני לא בדיוק מתאימה לקריטריונים שרשמת, ורציתי גם לציין שאני אדם שפרצו לו מכל הכיוונים אז זו התגובה שלי: חובקתי? מה פתאום. זה ישרוף וימחה את הטיפול ואותי ביחד. באותה שנייה נשבר כל האמון שגם ככה תלוי על בלימה. לא חובקתי ולא נגעו בי ואני גם לא מרשה למרות שהכי זקוקה לזה בעולם. הבעתי? כשהצלחתי בכלל להרגיש את זה, אז כן, בוודאי, מדובר בחיבוק רציני וענק. אבל את החיבוק הגדול אני מחפשת במקום אחר. לא ידוע. בינתיים הרצון הזה יכול להתקיים רק כפנטזיה בכל מקרה. הוא גם מת מהר מאד. הכמיהה נוצרה בטיפול? אולי. אם אני רוצה אותו מהמטפל עצמו, אז אני לא יודעת שאני מרגישה את זה. אם "מדברים על זה" אז מדברים גם על זה: הוא אומר בצורה ישירה לגמרי שאני רוצה שהוא עצמו יחבק. בשיחות מותר לדבר על הכל. אבל אני באמת לא רואה. לא רואה. גם לא בחלומות. העזתי? העזתי להביע כל השתוקקות שהיא (כשהייתה) רק בגלל שאמור להיות ברור שלא יהיה שום מגע. עכשיו זה מת ממילא גראמפי הארורה

דינקה יקרה, בגלל התקלה החמורה במחשב, וקצת גם בגלל שאני לא בקו הבריאות (בלשון המעטה) אני בוחרת לשלוח אותך לדיונים קודמים בנושא. אם תרצי להרחיב עוד בנושא, אשמח להתייחס בשבוע הבא. http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-682,xFT-554049,xFP-554049,m-Doctors,a-Forums.html http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-682,xFT-583745,xFP-583745,m-Doctors,a-Forums.html http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-682,xFT-556703,xFP-556727,m-Doctors,a-Forums.html שבוע טוב ליאת