(קשה לי להחליט על הגדרה מדוייקת לנושא ההודעה....)

יכול להיות שהייתי צריכה להמשיך בשירשור למטה (של ל.)נושא זה,אך אני מרגישה שהשירשור ההוא כבר מיצה את עצמו וגם רציתי שמה שאכתוב 'לא יעלם בין השורות' ושבטוח יראו אותו,וליאת - הכוונה בעיקר אלייך. פעם ראשונה שעקב בלבול במחשבות,איני מצליחה ממש לסדר אותן בראש,ולהחליט על שם הולם לכותרת,ולכן חשוב לי היה לציין זאת. מה שמפריע לי מתקשר חלקית ל'שיחה' שניהלתי למטה,עם "ל" ועם "אשת האדמה" בנוגע לשפעת,ושכעת הבנתי שכוונתן לא היתה שפעת אמיתית אלא רק מנוחה נפשית מהכל.זה מה ש'אוכל לי את הלב' שאצלי אין אף-פעם מנוחה נפשית אפילו לא כשאני חולה,גם אז איני מסוגלת כמעט 'לשכב במיטה בשקט' ולנוח באמת-להירגע,כי הראש שלי כל השמן עסוק במחשבות,ושלא יובן לא נכון - זה לא שבאמת אעשה משהו עם מחשבות אילו באותו זמן,חוץ מלדאוג ולהתעצבן; כמו-כן כשאני חולה,אני כועסת על עצמי שנדבקתי ועל הגוף שלי ש'הוא בוגד בי' ושום דבר שאומרים לי לא משנה זאת,ואני מודעת לעד כמה דבילי זה 'נשמע'. למה אני כזאת? למה איני מסוגלת לתת לראשי מנוח,אפילו כשיש אפשרות לכך? לא יודעת,אולי אני סתם 'מחפשת צרות מתחת לאדמה' אך זו תחושתי-שאני כועסת על עצמי בכלל כאשר אני חולה,ולא סולחת לעצמי כאשר אני חולה. משתנה

למרות שבטח זה מובן מאליו,בכל זאת חשוב לי לציין שהתכוונתי ל...'כל הזמן עסוק במחשבות' ולא 'כל השמן...' כפי שרשמתי.

שוב אני, אהלן.. אני שמחה שפתחת שרשור חדש היה לי קשה עם הקודם.. קודם כל, לגבי התחושה שלך שקשה לך לנוח גם כשאת חולה: אני מניחה שכשדברים מטרידים מבפנים הם ממשיכים להטריד גם כשחולים. אני לא בטוחה שזה לא טבעי שכך יהיה.. אם את מחפשת לנוח נסי אולי לעשות דברים (כן, דווקא לעשות ולא לשכב במיטה) שהם סוג של תרפיה בשבילך.. איכשהו דווקא אז המחשבות נודדות להן בשקט וסוג של אושר שלו, אם יש מזל, תופס את מקומה של הבהילות. אצלי זה גינון והתעסקות עם אדמה שעושים לי את זה. יש אנשים שציור/פיסול עושים להם את זה... נסי ותראי. לגבי השפעת, אני לא בטוחה שהתכוונתי למנוחה נפשית מהכל, כמו שהציעה אורנה, אלא לצערי יותר ל"התעללות העצמית" שהצעת את. להעביר את הכאב הפנימי החוצה כדי להרגיש שיש סיבה מתקבלת על הדעת לכאב ולמבוכה הזו של הנפש. לכן, די בהומור, קיויתי לאיזו מחלה שתרשה לי להיסחף קצת עם הקושי הפנימי ולדעת שלפחות כלפי חוץ זה נראה נורמלי לסבול קצת, כי הרי אני חולה.. עם הכעס שאת מעלה על "הגוף שבגד" אני יכולה מאוד להזדהות.. אצלי זה מגיע ממקומות של שליטה (כמובן :-( ), בהלה מזה שהגוף פועל בניגוד לרצוני.. הגוף הזה שלנו לא מפסיק להפתיע... איך הוא יודע לפניי מה אני מרגישה, חצוף! ולמה הוא לא עומד בסטנדרטים שאני מציבה לו?!..מה יש?! מפונק! וכן הלאה וכן הלאה... לא אלאה, הארכתי מספיק.. מקווה שהגבתי לעניין אגב, אשמח לקבל שיעורים בכתיבה קצרנית... ל.

ל. שלום, אני מנסה כעת לכתוב עם כאבי-ראש חזקים ומקווה שאכתוב בהגיון למרות זאת. עם איך שאת מדפיסה לא נראה לי שאת צריכה שיעורים בכתיבה קצרנית; ותהיי בטוחה שהגבת בהחלט לעיניין והסברת את עצמך נהדר. ובעיקר במה שכתבת בסוף- את מזכירה לי את עצמי - לגבי כך שהגוף שלי לא עומד בסטנדרטים שאני מציבה לו וכו'. לגביי עשיית דברים שאני אוהבת זה קצת קשה כש'הראש מתפוצץ' מכאבים וכו',ולזה בדיוק התכוונתי שזה 'לא תענוג' ושזה נורא לאחל לעצמך 'התעללות עצמית' כזאת,כי גם אז לא בטוח שתמצאי את הסיבה לסבל הפנימי - הנפשי - שאת עוברת. אך כן מובן לי בזמן שחולים שמחפשים סיבה לסבל,לכן אני למשל כשמודדת חום ורואה שהוא עולה, אז אני אומרת לעצמי- טוב אם הוא עולה אז זאת לפחות הסיבה להרגשתי הגרועה,אך אם אינך חולה,זה שתסבלי לא יתן הצדקה לכאב הנפי שאת עוברת,לדעתי,להיפך - רק תעמיקי את הסבל הנפשי(ככה זה נראה לי).

שלום לך אני זוכר פעם שהייתי חולה היה לי 40 מעלות חום כמעט משהו מטורף......ואז הבנתי שאני זקוק לשיפור במצבי שאני לא יכול לשכב כל היום במיטה בדכאון (בלי קשר למחלה ההיא שכבתי במיטה בלי לוז שנה + בגלל דכאון) ..שבוע אחכ התחילה תקופת מבחנים למדתי כמו מטורף והצלחתי בכולם.......ואחכ התחלתי לעבוד על שיפור מצבי כמו לעבור מבית ההורים למצוא עבודה וכו ואז שראיתי שהכל מתחרבן לא הצלחתי באף משימה ובנוסף קבלתי כרגיל צו מילואים(כי אני טוב רק לעשות מילואים בשאר הזמן רוב העולם זורק עליי זין) הייתי בדכאון ושכבתי עם הזונה.......ברור שאחכ עצדתי באתגרים שהצבתי לעצמי המצב השתפר מצאתי עבודה עברתי דירה אבל המעשה המטופש עם אותה זונה העיב על הכל לא יודע אם הייתי מאושר בלי הסיפור הזה סביר להניח שלא.......אבל מצבי הנפשי אולי היה טוב יותר........קצת מהרתי להרוג את עצמי........לצערי.....אם זה לא היה קורה באותו יום ארור סביר שזה לא היה קורה אף פעם.......מה שמצחיק זה שממצב של תובנה ורצון לחיות ולשפר הגעתי למצב של קריסה מוחלטת.........אני מקווה בשביל כל החלים והחולות להגיע לתובנות ולהציל את עצמכם ולהמנע מקריסה מוחלטת(: להתראות......

MR BLUE שלום, נראה לי שאצלך נוצר 'טישטוש' בין גבולות המחלה לבין הדיכאון,ולכן נראה לך שכל 'שפעת קטנה' זה סימן ל'קריסה' נפשית ופיזית,אך אין כך הדבר,זה פשוט כפי שציינו כאן ובשירשור הקודם,סמן של הגוף לנוח ולצבור כוחות ולא יותר מזה. אומנם איני מאמינה שאני - דווקא אני(שלא מיישמת זאת)אומרת זאת,אך :תשכח מהעבר ותתחיל לחיות את ההוווה,למרות שאני יודעת עד כמה קשה(תאמין לי שאני יודעת זאת אישית). להתראות, משתנה